כבר זמן רב לא היה נושא שהסעיר כל כך את הספסלים האחוריים של בתי הכנסת ואשר גרר תגובות כה רבות כמו הקמת “הבית היהודי”.
נושא זה מערבב רגשות עם חשיבה הגיונית ומעורר אמוציות אצל כל אחד ואחת מחובשי הכיפות הסרוגות וסורגות הכיפות.
כבר מהורתה ולידתה ספגה המועצה הציבורית של “הבית היהודי” ביקורת מכל עבר. החלטותיה בוקרו ללא הרף, היו”ר שהעמידה והרשימה שיצאה תחת ידה זוכים לקיתונות וטענות קשות מכל דובר וכותב.
כמי שבעצמו זכה להגיע למקום גבוה מאוד בפריימריז חשתי גם אני בסוף השבוע שעבר תחושת תמיהה ונבגדות. אולם -ודווקא בשל כך- הקפדתי “לספור עד עשר” ולהגיע לתובנות הבאות.
ראשית, הסימן הכי טוב שהמועצה עשתה מלאכתה נאמנה היא העובדה שכולם לא מרוצים… אלו חשים שהם חייבים לפרוש, אלו מקיימות כינוס חירום, אלו קוראים להקמת אלטרנטיבה ויש אשר במר ייאושם מצהירים שיתנו את קולם ר”ל למפלגת חורבן ימית, גוש-קטיף וצפון-השומרון (ארבע כתות עמדו על הים, זוכרים?)
שנית, העיניים עדיין כבויות. לא רואים ניצוץ בעיניים וסכין בין השניים. לכן כעת, על חברי הרשימה לצאת למסע בחירות נמרץ ולהקים מיד צוותי עבודה: צוות הדור הצעיר, צוות ערי פריפריה, צוות הערים הגדולות, צוות יהודה ושומרון, צוות הסברה, צוות יום בחירות ועוד. חייבים לנער את הרחוב וחברי הרשימה שפורסמה הם האחראים על כך באופן ישיר ומיידי. הזמן קצר והמלאכה מרובה.
דבר שלישי ואחרון. הלכי הרוח ברורים מאוד ואין צורך לעקוב אחר הסקרים בכדי להבין את מוקד הבעיה. רוצים להקים בית יהודי אמיתי? חייב לקום צוות משותף אשר יגבש תכנית מוסכמת להקמת “בית יהודי” -מאוחד אך לא אחיד- הכולל את התקווה, מולדת, חזית יהודית וישראל שלנו. אדוני היו”ר, גלה מנהיגות והובל מהלך שכזה מיידית תוך סירוג המועמדים של כל מפלגה זה אחר זה.
אבוי לנו אם ביום הבחירות ימצא הבוחר היהודי לאומי מולו בקלפי כמה אפשרויות בחירה. יש להתאחד סביב פתק אחד והצבעה אחת, אחרת שאלת ‘מי בראש’ ומי מספר חמש ממש לא תהיה רלוונטית כיוון שרה”מ הבא יתעלם באלגנטיות מכל רסיסי המפלגות הללו ויגרש אותנו לאנחות לקול מצהלות השמאל, אומות העולם והתקשורת.
ואם לא עכשיו, אימתי.