מאז הקמתה של מדינת ישראל דגלה הציונות הדתית על כל מרכיביה בעקרון של הממלכתיות שפירושה: הכרה במוסדותיה ובאישיה הנבחרים של המדינה כמייצגי הממלכתיות של מדינתנו הריבונית והדמוקרטית בארץ ישראל, ולכן כאשר החליטה כנסת ישראל לכונן שני זרמים מרכזיים בחינוך – האחד היה חינוך ממלכתי והשני חינוך ממלכתי דתי והיה זה הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל שבדבריו ובכתביו ביטא נאמנה את מלוא המשמעות של התפיסה הממלכתית.
במהלך השנים מאז הקמת המדינה התעוררו ויכוחים ומחלוקות קשות בין ראשיה ונציגיה של הציונות הדתית המאורגנת, הסתדרות הפועל המזרחי והמפד"ל לבין ראשי הממשלה, שריה ויועציה, וזאת במאבק על אופייה, זהותה וצביונה היהודי של מדינת ישראל. אף על פי כן נשמר בקפדנות הערך והעיקרון של הממלכתיות כביטוי להשקפת עולמנו שמדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו, ואנו מחויבים לסמליה הממלכתיים.
כאשר החלה ממשלת ישראל בהיערכות לעקירת יהודים מאדמתם ומבתיהם בגוש קטיף ובצפון השומרון נשמעו קולות שקראו למרוד בהחלטותיה של הממשלה ולהפר את חוקיה, ורק בגלל האחריות הממלכתית שגילו רבנים וראשי המתנחלים נמנעה מלחמת אחים.
ממשלת ישראל נכשלה לחלוטין בהבנת המצוקה הנפשית והכלכלית של המפונים ולא טיפלה בהם כראוי לחלוצים אמיצים ונאמנים לעם ולמדינה, ומאז עקירתם גוברת והולכת מגמת ההתבדלות והכינוי "ממלכתי" הפך למילת גנאי אצל רבים מהם.
בחירתו של מר שמעון פרס, נשיא מדינת ישראל, שנתמכה על ידי רוב משמעותי של חברי הכנסת וזכתה לאהדה רבה בחברה הישראלית ובקרב יהודי התפוצות, מחזירה אותנו לנושא הממלכתיות, שנשיא המדינה מהווה את הסמל שלה, ועל כן למרות הספקות, החששות, הויכוחים והמחלוקות אני מצטרף לקריאה: יחי נשיא מדינת ישראל
אני מצפה לתגובת הגולשים