אני לא נכנס לענינים מקצועיים והאם כולם נולדים כך או שיש השפעות חברתיות וכו..חושב שאף אחד פה לא יכול לומר בפסקנות דברים בזוית המקצועית.אני גם לא מדבר על החיים האישיים של כל אחד ועל ההתמודדות שלו ושל בני משפחתו. אין זכות להתערב וכל אחד מתנהל בביתו על פי בחירתו.
אני גם לא רוצה לדבר על חולי נפש כמו ישי שליסל שרצח בדם קר נערה חפה מפשע מחד וקבוצה שרדפה אחרינו במערכת הבחירות בשם קהילת הלהט”ב והרביצו לפעילים שלנו בכמה הזדמנויות מאידך.
אני רוצה לדבר מעט על המישור הציבורי ועל המרחב הפומבי. על המרחב הזה השתלט בשנים האחרונות שיח אלים וסותם פיות. שיח בו כל מה שאינו מדבר בשפת הפוליטיקלי קורקט.הוא חשוך וארכאי ומאיים על הדמוקרטיה. שיח בו אסור יותר לומר שמשפחה זה תא רגיל, מסורתי ומקובל של אבא, אמא וילדים (או יותר נכון מותר לומר את זה אבל אז משלמים מחירים גדולים ואני מדבר מנסיון). במרחב הזה אנשים מקדמים תהליכים ציבוריים באלימות ומובילים למקומות קיצוניים תוך סתימת אזניים ופיות לכל מי שלא מדבר בשפה המקובלת על ידם.
במרחב הזה נערכים מצעדי גאוה שחלקם (לא בירושלים..) הופכים למצעדי תועבה (כן, כן מצעדי תועבה..מצטער על חוסר הפוליטיקלי קורקט…במות נעות שעליהם מחזות שאף אחד ואחת מאיתנו לא היה רוצה להחשף אליהם).במרחב הזה מותר לעיתון לקחת חצאי מילים ושברי ביטויים ולהוציא כותרות שקריות ולצאת בקמפיין שכולו מבוסס על בורות מביישת. רק באקלים ציבורי כמו שקיים היום קמפיין מביש כזה הוא לגיטימי.
על הרקע הזה ועל המשחק ששוחק עד היום במעמד צד אחד, אני מניח שיצאו הרבנים בקריאתם.דא עקא, כבר הוכח שגם רבנים מהמיינסטרים ההלכתי-ציבורי-ציוני דתי-קלאסי כמו הרב אריאל וכן כן, כמו הרב יגאל לוינשטיין, מדברים בשפה שאינה יכולה ליפול על האזניים הציבוריות של היום.
השפה אינה אותה שפה, הניואנסים אחרים לגמרי וחוסר הרצון ללמוד את כללי המשחק התקשורתיים עומד בעוכריהם כל העת. יחד עם זאת, הייתי מציע לכולנו להתייחס למהות הדברים ולא לביטויים בעייתיים שנשזרו בדבריהם ( גם לי קשה לשמוע מילים כמו סטיה ונכות אבל יש שני צדדים למטבע ולצערי רק שפה נשמעת אחת..)
אני מאד אוהב את רבני בית הלל ואת רבני צוהר (אולי פעם אקלוט מה ההבדל בין שני הארגונים..), את מאור פניהם ואת שפתם העשירה והתקשורתית שאין בה בכדי לפגוע בבקיאותם ההלכתית.
אבל כמו שאיני הולך בעיניים עצומות אחרי הרב טאו ובית מדרשו בענינים ציבוריים, כך איני שש ללכת בעיניים עצומות אחרי הפתיחות וההכלה מבית מדרשם של רבני צוהר ובית הלל.
לא תמיד צריך לרקוד ריקודי מה יפית רק כי זה מה שהציבור מסוגל לקלוט. הנהגה אמיתית אינה הנהגה של פני הדור כפני הכלב. לא תמיד צריך להסתכל לאחור ולעשות מה שהציבור רוצה.
אני כן מציע לשלב בין העמדות הנוקשות של הזרם השמרני (יש אומרים אולטרה שמרני ) יחד עם העמדות הליברליות שלפחות מתכתבות עם השפה המובנת לציבור, וליצור עמדה ציבורית, מבוססת הלכה, שאינה מתפשרת ומדברת בשפה מובנת. הגיע הזמן לשנות את השיח.
ממילא כשישתנה השיח נהיה פנויים לדון באופן אמיתי בהתייחסות להומואים וללסביות, לזכויות שלהם וכן, גם לקשיים ולאתגרים שלהם ויש להם הרבה כאלה…
ועוד דבר אחרון וקטן…אנשי תקשורת, גם אם לשונם חדה,ראשם פתוח, עטם קלה ולשונם מתגלגלת ובוטחת, לא באמת יודעים יותר טוב מאיתנו מה “העם” חושב או רוצה ואיזה מגזר נמאס על איזה תת מגזר..