מדינת ישראל מציינת מידי שנה כמו מדינות אחרות בעולם, תופעה טרגית ומזעזעת שממדיה, אף שנצטמצמו מעט בהשוואה לאשתקד – מפלצתיים למדי ומעוררים דאגה.
תופעת האלימות כלפי נשים על ידי בן זוגן, מקיפה עשרות אלפי נשים במדינת ישראל. על פי הנתונים הטריים ביותר, עומד מספר התיקים שנפתחו לגברים אלימים מתחילת השנה ועד חודש אוקטובר, על כשלש עשרה וחצי אלף.
כמעט שלש עשרה אחוז מהנשים בישראל סובלות מסוג כלשהו של אלימות, ובניסוח אחר, אחת מכל שמונה נשים סבלה מתקיפה כלשהי בתוך המשפחה. אל מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית פנו השנה יותר מ-21,000 נשים, ובפיהם הסיפורים על התעללות, על אונס, על תקיפה ופציעה. מתחילת השנה הנוכחית נרצחו יותר מעשר נשים על ידי בן זוגן, ולצערי, איננו רואים את קצה התופעה זו, אני חוששת לומר, להיפך.
הנתונים קשים, כואבים ומרתיחים. אך הנתון הרשמי, המזעזע בפני עצמו, אינו מספר הכל. אין לי ספק כי קיימת זעקה אילמת במספר דומה, אם לא יותר, של נשים הסובלות מאלימות, אך בסתר, בצנעה ובדממה. אלימות אינה מתבטאת רק בצורתה הגופנית, והתעללות אינה מצטמצמת רק להרמת יד, למשיכה כואבת או הכאה פוצעת. האלימות היא תופעה רחבה ושורשית הרבה יותר. מאות ואלפי נשים סופגות את תוצאותיה בהצרת צעדיהן, בהגבלת חופש הביטוי וחירותן האישית. לא אחת, מסמנים אמצעים אלו התחלה למסכת של התעללויות, ששיאן בפציעה קשה או אפילו רצח.
תקיפת נשים בידי בעליהן אינה דחופה פחות, בהיקפה וחומרתה, מתופעות קשות אחרות במדינת ישראל. בניגוד להערכות לא-אחראיות שנשמעו בחלל הציבורי, אני חייבת להדגיש, שהתופעה אכן קיימת וזועקת להתייחסות ממסדית וחברתית ראויה.
תאונות הדרכים, פיגועי הטרור, וגם דו"ח העוני המצמרר, כל אלו אינם יכולים, ואסור להם שידחקו את הנושא החמור הזה לקרן זווית. החברה הישראלית מחויבת בתשומת לב עצומה לתופעה זו, משום שכתופעות אלימות אחרות, היא מתגלגלת ומתעבה, עד שנעשית לכדור שלג שאינו ניתן לבלימה.
בדומה למצב הכלכלי-חברתי, אסור לה, לחברה הישראלית, לסמוך על עמותות וארגוני רווחה, שיספקו את הטיפול ההולם לנשים אלו. התופעה זקוקה לפתרון יציב ומערכתי הרבה יותר. אסור שהאחריות והמאבק יהיו נתונים רק בידי גופים וולונטריים. חובה על הגופים האחראים בממשלה: משרד הרווחה, הבריאות, האוצר ובטחון פנים, להיות מעורבים עד קצה גבול היכולת בכל פרטי המאבק בתופעה, בין אם מדובר במסגרות מתאימות לשיקום הנשים המוכות או לטיפול בגבר האלים, ובין אם מדובר במחקר ותקצוב מתאים ויעיל.
שר האוצר מרבה להזכיר את חשיבות הראיה ארוכת הטווח בכל תחום, ובייחוד בטיפול במצב החברתי בישראל. את תוכניותיו הכלכליות הוא מציג כרפורמות שנוטלות בחשבון תהליכים חברתיים עמוקים. אני מצפה ממנו להפעיל את אותם השיקולים גם ביחס לבעיית האלימות נגד נשים, ולהירתם תקציבית לפתרונה.
אולם לא רק משרדי הממשלה הם הכתובת. כל אזרח ואזרחית יכולים לתרום למאבק באלימות הזו, אם רק יחדדו את חושיהם ויעמיקו את מבטם על המתרחש בסביבתם הקרובה. אנו מחויבים מוסרית וחברתית, לדווח לארגונים הרלוונטיים על כל אשה אשר סובלת את כאבה בשתיקה ומסתירה את עובדת היותה מוכה מפאת הבושה העמוקה שבכך. רק כך נוכל לשקם מספר מקסימלי של נשים, ויותר מכך, לפרוץ את מעגל האלימות בו לכודה האשה, ואשר סופו עלול להיות טרגי.
יתירה מכך, אין לי ספק ששינוי אמיתי לא יתרחש, אם נעסוק רק באכיפה ובשיקום של המקרים הקיימים. שינוי עמוק יבוא ביצירת אקלים שדוחף בני זוג לפתור את ענייניהם באמצעות סדנאות תקשורת וזוגיות יציבה, במקום סתימת פיות, תקיפה ואלימות.
בחברה הישראלית המתוחה והלחוצה, רבים מדי הזוגות שאינם פתוחים לפתור את בעיותיהם בדרך של תקשורת והבנה. עלינו לדחוף בכל דרך אפשרית כי זוהי הדרך היעילה ביותר. רק כך יש לנו לצפות לעתיד טוב ובהיר יותר.