טקס חלוקת פרסי ישראל התקיים בירושלים במעמד ראש הממשלה בנימין נתניהו, נשיא המדינה ראובן ריבלין ואישים נוספים תשעה פרסים הוענקו לזוכים על תרומתם בתחומים שונים. השר בנט לנוער ישראל: ״אל תקטרו, תפעלו. תהיו יזמים!״
פרסי ישראל הוענקו לזוכים בתחומים הבאים:
- פרופ’ אורי שקד – בתחום חקר ההנדסה
- פרופ’ מלכה מרגלית– בתחום חקר החינוך
- פרופ’ יהודה ליבס – בתחום חקר מחשבת ישראל
- פרופ’ אריה ורדי – בתחום חקר המוזיקה
- גב’ אגנס קלטי – בתחום ספורט ותרבות הגוף
- פרופ’ יוסף ירדן – בתחום חקר מדעי החיים
- פרופ’ נילי כהן – בתחום חקר המשפטים
- מר דוד בארי – בתחום מפעל חיים, תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה
- מר צביקה (צבי) לוי – בתחום מפעל חיים, תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה
נאום פרס ישראל – השר בנט
נשיא המדינה- מר ראובן (רובי) ריבלין
נשיא המדינה- מר ראובן (רובי) ריבלין
ראש הממשלה-עמר בנימין נתניהו
ממלא מקום יושב ראש הכנסת-חה”כ מאיר כהן
נשיאת בית המשפט העליון-כבוד השופטת מרים נאור
שרת המשפטים – הגברת איילת שקד
המנהל הכללי של משרד החינוך-מר שמואל אבואב
ראש העיר ירושלים-מר ניר ברקת
כלות וחתנים יקרים ובני משפחותיהם
קהל נכבד
מכובדיי כולם,
הערב בחרתי לפנות דווקא אליכם, בני הנוער הישראלי, הנמצאים בתחילת מסע חייכם.
אני פונה אליכם, כי כל אחד ואחת מכם יכולים גם להיות החתן או הכלה העתידיים של פרס ישראל.
ובדבריי במעמד מכובד זה אני קורא לכם: תבחרו בדרך חיים של יצירה ופעולה, בדרך של יזמות.
ישראל בת ה-69 ידועה בעולם כאומת הסטארט-אפ.
הדעה הרווחת היא כי הדבר נובע מחדשנות ומחכמה מיוחדת.
אני סבור שזה מֵעֵבר לכך.
הלוא שכל וחכמה קיימים במקומות רבים ברחבי העולם.
בעיניי, המרכיב הסודי של מדינת ישראל הוא היזמות.
יזמות בתנועות הנוער,
יזמות ביחדות צה”ל,
יזמות בהיי-טק ובכלכלה,
יזמות בחברה ובחינוך.
רבים וטובים בישראל מקבלים עליהם אחריות ומחדשים.
אך עוצמתנו איננה רק בחדשנות, אלא ביזמות.
מהו ההבדל בין חדשנות ליזמות?
החדשנות היא שמוליד רעיון.
היזמות הופכת אותו למציאות.
לאנשים רבים רעיונות נפלאים, אך הוא נשאר בגדר רעיון בלבד. יש הגאים בעצמם על הרעיון שהגו, אך אינם פועלים לקדמו. לעתים מממש מישהו אחר את הרעיון שלהם, ואז הם מתמלאים במרירות, כי הם הרי חשבו על כך קודם לכן.
חברים: רעיון לבד, ללא פעולה כלשהי ליישומו, הוא נטול ערך. רעיונות טובים – יש הרבה, ביצועים – פחות.
כשר בממשלת ישראל וכמשרת ציבור, אני מסתובב הרבה בארץ ושומע לא פעם את אלה שטוענים כי המדינה קיפחה אותם או פגעה בהם, והם מלאי תלונות כנגדה.
לכולם אני עונה במילים אלה: “מי זו בדיוק המדינה? מהי הכתובת שלה?”
שאתם מדברים עליה.
נערים ונערות יקרים,
אנחנו המדינה. כולנו.
אם משהו שבור – תקנו אותו.
אם משהו אינו כשורה – תפעלו.
הרעיון נכון ברמה האישית, ונכוןהמשפחתית, הלאומית, ובכל מקום שבו אנו רואים עוול תפעלו.
בוודאי שאנו, כממשלה, נדרשים לפעול ככל יכולתנו למען הציבור, אך ממשלה לבדה – אין בכוחה לפתור הכול. לפרט, למשפחה ולקהילה שמור תפקיד מרכזי בהצלחתה של מדינה.
האחריות לפעול מוטלת על כולנו.
אני מציע לכם, נוער ישראלי נפלא, לאמץ את ערך האחריות האישית.
קומו ועשו מעשה. תקחו באחריות.
המורשת היהודית מלמדת אותנו לפעול.
״לא המדרש עיקר אלא המעשה״, קובעת המשנה במסכת אבות.
״נעשה ונשמע״, אמרו גם בני ישראל בהר סיני.
התורה קובעת כי כוונות טובות אינן מספיקות, רק הפעולות קובעות.
משחר קיומנו, גיבורי עמנו היו אנשי מעשה. יזמים.
אברהם אבינו הבין שהאלילות היא אסון. הוא קם ועשה מעשה: עזב את מולדתו ועלה לארץ ישראל; הפיץ את האמונה באל אחד ובחיי מוסרי.
משה רבנו הבין שהעבדות היא אסון לעם. הוא עשה מעשה: ניגש לפרעה ופעל להוצאת העם מעבדות לחרות.
בנימין זאב הרצל המיר את תשוקת הדורות במעשה. הוא פעל. הקים קונגרס ציוני; התרוצץ בכל העולם על מנת לקדם את הרעיון הציוני.
נערים ונערות, קשה להיות יזם. קשה לצאת מאזור הנוחות ולפעול. נוח יותר לצפות בחדשות ולהתעצבן.
כל מי שהיה יזם – חברתי או עסקי – מכיר את מסלול המכשולים הכולל אדישות בהתחלה, הגחכה, ציניות והכשלה.
תמיד יש את אלה שנכנסים לזירה ופועלים, ויש מי שיושב ביציע ושולח חִצי ביקורת.
המשותף לכל אלה שיושבים כאן, על הבמה הזו, לכל הכלות והחתנים הוא כולכם יזמים.
כולכם העזתם, כולכם חלמתם, כולכם הגשמתם.
מסתובבים בינינו, במדינת ישראל, לא מעט יזמים, שזיהו בעיה, קמו ופעלו.
למשל: עדי אלטשולר, כנערה בת 16, זיהתה בעיה בהשתלבות בעלי מוגבלויות בתנועות נוער, היא לא ויתרה, קמה והקימה את ‘כנפיים של קרמבו’.
יואל זילרבמן, כקצין צעיר בן 22 לקראת שחרור, הקים את ארגון ‘השומר החדש’ במקום לקטר שוב ושוב על גניבות חקלאיות.
אביהו מדינה ראה את הידר הנוכחות של הזמר המזרחי בציבורית הישראלית, והביא את הזמר המזרחי לקידמת הבמה.
צביקה לוי ראה את קשיי החיילים הבודדים ופעל למען אימוצם.
שה’ ישמור עליך, צביקה לוי.
דויד’לה בארי ראה את כמוסת מורשתנו קבורה ומבוישת עמוק באדמה, וחשף מחדש את נפלאות עיר דוד.
כל האנשים פה אופטימים חסרי תקנה. במקום להתלונן על בעיות, הם מתקנים את העולם.
לפעמים יזמים גם נכשלים.
אך מוטב שיהיה כתוב על מצבתו של אדם כי הוא “ניסה וניסה אך נכשל”, מאשר:
“העביר ביקורת יוצאת מן הכלל”.
“העביר ביקורת יוצאת מן הכלל”.
נערות ונערים יקרים, הבחירה בִּידיכם: לבקר או לעשות. לקטר או לתקן.
ייעודו של העם היהודי הוא תיקון עולם. העולם נברא פגום, והאחריות לתקנו הוטלה עלינו.
מדינת ישראל חייבת להיות אור לגויים ביזמות.
הסתכלו מסביבכם, בכל מקום יש תיקון המחכה לכם.
בכל מקום יש עוולה המחכה רק לכם.
בכל פינת רחוב יש יוזמה שרק אתם יכולים ליזום.
כשר החינוך של מדינת ישראל, אני אומר לכם: יש ציון אחד בתעודה שלא קיים,
אבל דווקא הוא יגרום לכם להצליח בחייכם, תהיו יזמים. קומו, ועשו מעשה.
**
לפני כמאה שנה, כתב טשרניחובסקי שיר שמתאר חלוצים שמגיעים לארץ ישראל השוממה, מתאכזבים קשה להם מאוד, והם מתלוננים:
אומרים ישנה ארץ שכורת שמש. איפה אותה ארץ? איפה אותה שמש?
אולי כבר איננה? ודאי ניטל זיווה!
שיר קשה, של ביקורת והרבה מאוד יאוש.
אולם, הוא קיבל ביקורת ולאחר זמן קצר תיקן טשרניחובסקי את השיר.
בגרסתו החדשה, פוגש אחד החלוצים את רבי עקיבא הדמיוני, ושוב מתלונן:
שלום לך עקיבא,
שלום לך רבי,
איפה הם הקדושים?
איפה המכבי?
ואז נשמעת תשובתו הניצחת של רבי עקיבא לאותו חלוץ מיואש:
כל ישראל קדושים
אתה המכבי!
.
נערים ונערות יקרים,
תהיו אתם המכבי. הביטו בחתני פרס ישראל ובכלותיו, שאבו מהם השראה.
תיזמו, תפעלו. התאמצו, אך לעולם אל תתייאשו. הפכו את מדינת ישראל האהובה שלנו אור לגויים.
אני מברך את כלות פרס ישראל לשנת תשע”ז, את חתני הפרס ואת בני המשפחות המופלאות שניצבו לצִדם לאורך המסע הארוך.
נהיה כולנו: המכבי!
עם ישראל חי חג עצמאות שמח.
תודה רבה.