בפרשיות השבוע אנו נוכחים, פעם אחר פעם, כיצד הקב”ה דן את הציבור בגין פשעיו ואולם העונש אינו אחיד .
בפרשת דור המבול – מכחיד הקב”ה את האנושות למעט הבאים בתיבה.
בפרשת דור הפלגה – הציבור מתפרק מאחידותו ועובר לציבור רב גוני.
בפרשת סדום ועמורה – מכחיד הקב”ה כל יצור, למעט הניצולים – לוט ובנותיו.
דור המבול
מסברים בעלי המסורות והדרש כי עונשן של כל דור תואם על העבירות:חטאו של דור המבול והדורות שקדמו ל שהיא עליהם השמדת כל היקום, היה החמס אשר בידיהם: ” כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם ” (ו:יג).
דור המבול עברו על הכל [כל העבירות שבעולם] ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל שנאמר: ‘כי מלאה הארץ חמס מפניהם, והנני משחיתם את הארץ’ (בראשית ו’, י”ג)”. אם האדם שולח ידו ופוגע בזולת, אם בגופו אם בממונו, הוא חושף עצמו לעונש חמור בידי שמים. רעיון זה מתמצת רבי חנינה בן דוסא באומרו: “כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו.
אולם חכמים העמידו את החמס על חמס המותר מעיקר הדין
א”ר אחא כתיב “כי מלאה הארץ חמס מפניהם” ומה היה חמסן?- הוה בר נש נפיק טעין קופה מלאה תורמוסין והיו מתכוונים ונוטלין פחות משוה פרוטה, דבר שאינו יוצא בדיינין. (אותו האדם שהיה יוצא עם סלו לשוק מלא בתורמוסים (קטניות) וכל אחד היה לוקח לו בפחות משווה פרוטה אי אפשר להעמידו לדין (כי לא נחשב גנבה).
דור הפלגה
בדור הפלגה מאידח אין מדובר בחמס וברֶשע כל שהוא, אלא להֵפך: אחדות מושלמת ונכונות לשיתוף ועזרה לזולת: ” וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים ” (יא:א). ועל כן הענישם על ידי שבלל את שפתם; בלבל אותם לשפות ולשונות רבות והפיצם על פני כל הארץ.
סדום ועמורה
בסדום ועמורה היה חוק וסדר -מספרת לנו האגדה
מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ שׁוּרָה שֶׁל לְבֵנִים, הָיָה בָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְנוֹטֵל אַחַת.
אָמַר: לֹא נָטַלְתִּי אֶלָּא אַחַת. (לפי החוק אין מדובר בגזלה )
מִי שֶׁהָיָה שׁוֹטֵחַ שׁוּמִים אוֹ בְּצָלִים, הָיָה בָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְנוֹטֵל אֶחָד.
אָמַר: לֹא נָטַלְתִּי אֶלָּא אֶחָד. (לפי החוק אין מדובר בגזלה )
אַרְבָּעָה דַּיָּנִים הָיוּ בִּסְדוֹם: שַׁקְרַאי וְשַׁקְרוּרַאי וְזַיְּפַאי וּמַצְלֵי דִּינָא.
מִי שֶׁהִכָּה אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ וְהִפִּילָה, הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ לְבַעְלָהּ: תְּנֶנָּה לוֹ שֶׁיְּעַבְּרֶנָּה לְךָ.
מִי שֶׁקִּצֵּץ אֹזֶן שֶׁל חֲמוֹר שֶׁל חֲבֵרוֹ, אָמְרוּ לוֹ לְבַעַל הַחֲמוֹר: תְּנֵהוּ לוֹ עַד שֶׁתִּצְמַח.
מִי שֶׁפְּצָעוֹ חֲבֵרוֹ, אָמְרוּ לוֹ: תֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ שֶׁהִקִּיז לְךָ דָּם.
(לפי החוק אין מדובר בנזק)
מִי שֶׁעָבַר בְּגֶשֶׁר נוֹתֵן אַרְבָּעָה זוּזִים, וְשֶׁעָבַר בְּמַיִם נוֹתֵן שְׁמוֹנָה זוּזִים.
פַּעַם אַחַת נִזְדַּמֵּן לְשָׁם כּוֹבֵס אֶחָד, אָמְרוּ לוֹ: תֵּן אַרְבָּעָה זוּזִים. אָמַר לָהֶם: אֲנִי בְּמַיִם עָבַרְתִּי. אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, תֵּן שְׁמוֹנָה. לֹא נָתַן – פְּצָעוּהוּ,
בָּא לִפְנֵי הַדַּיָּנִים.
אָמְרוּ לוֹ: תֵּן שָׂכָר שֶׁהִקִּיזוּ לְךָ דָּם, וּשְׁמוֹנָה זוּזִים שֶׁעָבַרְתָּ בְּמַיִם.
(פסקו לפי החוק)
כָּךְ הִתְנוּ בֵּינֵיהֶם אַנְשֵׁי סְדוֹם: מִי שֶׁיַּזְמִין אָדָם לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה יִפְשְׁטוּ טַלִּיתוֹ.
הָיְתָה לָהֶם מִטָּה שֶׁהָיוּ מַשְׁכִּיבִין בָּהּ אוֹרְחִים. אָדָם אָרֹךְ – קִצְּרוּהוּ, קָצָר – מתָחוּהוּ.
(התאימו את האדם לתקן החוקי)
כְּשֶׁנִּזְדַּמֵּן לָהֶם עָנִי הָיָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן לוֹ דִּינָר וְכוֹתֵב שְׁמוֹ עָלָיו, וּפַת לֹא הָיוּ נוֹתְנִים לוֹ. וּכְשֶׁמֵּת הֶעָנִי הָיָה בָּא כָּל אֶחָד וְנוֹטֵל דִּינָר שֶׁלּוֹ.
זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה” (בראשית יח, כ) – עַל עִסְקֵי רִיבָה.
עולה אם כן כי החמס של דור המבול ושל סדום ועמורה היה חמס חוקי , הם חוקקו את חוק חוק “ההסדרה” והכל היה “בסדר”.
חמסת אדמתו של פלוני – נסדר לך.
לאלו שטרם עיינו בהצעת חוק להסדרת התיישבות ביהודה והשומרון, התשע”ז-2016 (ההצעה המאוחדת של ארבעת חברי הכנסת) נביא לכם את הפנינים:
סעיף
|
רכישת זכויות שימוש במקרקעין הטעונים הסדרה |
3. |
מצאו רשויות האזור כי במקרקעין הטעונים הסדרה נבנתה התיישבות ישראלית בתקופה שקדמה לחקיקת חוק זה בתום לב או כי ניתנה לה הסכמת המדינה, יחולו הוראות אלה: |
|
|
|
|
|
|
|
(2) מצאו רשויות האזור כי הוכיח אדם שהוא רשום כבעל הזכויות במקרקעין או את זכותו להירשם כבעל זכויות במקרקעין, יופקעו זכויות השימוש במקרקעין ויועברו לממונה; הפקעת זכויות השימוש כאמור תעמוד בתוקפה עד להכרעה מדינית בדבר מעמדו של האזור וההתיישבות הישראלית בו. |
פשוט: הקרקע של פלוני – של המדינה היא.
ומה עושה המדינה עם הקרקע שהפקיעה מפלוני – נותנת אותה לאלמוני.
ואולם אם ישאל הקורא מה לי ולזה – תחמוס לה המדינה קרקעות של אנשים פרטים ותיתן לאנשים פרטים אחרים ואנו את נפשנו הצלנו. ראוי לעיין הדברי ההסבר לחוק מדוע מותר לחמוס רכושו של אחר.
וכך כתוב בדברי ההסבר לחוק :
“מטרת הצעת החוק היא לאפשר את הסדרתם של יישובים ביהודה והשומרון שנבנו או הורחבו ללא הליך תכנון מסודר על ידי אזרחים ישראלים בתום לב, או שהמדינה היתה שותפה בהקמתם ובבנייתם. במקרים רבים נבנו והורחבו יישובים בהשתתפות או עידוד של המדינה, אף שמבחינה תכנונית הם לא הוסדרו ולעתים אף מבלי שהיה ידוע כי המקרקעין הם בבעלות פרטית. הותרת המצב ביישובים או שכונות אלו כפי שהוא היום, או הריסה של מבנים ומתקנים ביישובים ישראלים כאלה, משמעותן פגיעה קשה במי שמתגורר בהם מזה שנים רבות בתום לב או בתמיכת המדינה.
למען ההבהרה : כנגד הבניה בעמונה הוגש עוד בשנת 2001 צו הפסקה בשנת 2002 הוגשה עתירה של בעלי הקרקע ב2004 ועדה משותפת של עמונה ושל העותרים קבע מה הם הקרקעות הפרטית- המשיכו לבנות על הקרקעות הפרטיות.ב2008 הגישו עתירה לפני אכלוס המבנים ב2009 עתירה נוספת לפני אכלוס ב2010 לאחר שלא קיימו צוי הריסה של בניה שלא על פי היתר הוגשה עתירה.
פרשנות: אם בנית ללא היתר ,ללא תוכנית, על גבי מקרקעין שלערבי ללא שיש לך זכויות בקרקע – אתה תם לב – המדינה היא האשמה
המדינה נתנה לך להיות גנב לכן המדינה תשלם 125% מערך הקרקע ותיתן לך אותה במתנה בחזרה.
אם חס וחלילה נורה לך להשיב לעשוק את עושקו תהיה “פגיעה קשה”
על עמונה :
לא תום לב -המדינה לא שלחה אותם -והם פלשו לקרקע לא שלהם ושל אנשים פרטים:
בג”ץ 7292/14 עלי מוחמד עיסא מוסא נ’ שר הבטחון (פורסם בנבו, 01.09.2016)
“הנה כי כן, הראיות המנהליות שבידי המדינה מצביעות על כך ששבעה-עשר מבנים במאחז דרך האבות מצויים בחלקם או במלואם מחוץ להכרזה. עובדה זו, שאינה במחלוקת, ….. מכך נובע לכאורה כי אין אפשרות להסדרתם של מבנים אלה מבחינה תכנונית, אף לא בדיעבד”
להקת “איפה הילד ” מסיימת את שירה “זוהי סדום” במילים הבאות:
מי אני שאטיף לכם,
שאומר לכם מה לעשות,
ליצן עם פה גדול מפחד מאלוהים,
לא מעיז לגדול אני לא יכול.
ההתישבות היהודית בארץ ישראל היא מוסרית צודקת כל עוד לא תשלח ידה בגזל וחמס
“אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה: צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה”.
אם היא במשפט תיפדה אז תשוב בצדקה ולכן יקראו לה עיר הצדק והיא תהיה קריה נאמנה.
מי שנותן ידו ל”חוק ההסדרה” מבטיח את פרוקה של ההתיישבות יהודית.
אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים בים הוא עתיד ליפרע ממי ששולח ידו בחמס.
מי שרוצה להציל את ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון חייב לעמוד על כך שעמונה לא תחריב אותה