את המאמר המתחיל בפסקה הבאה כתבתי, בדיוק כפי שהוא מובא בזאת, יומיים לאחר חטיפת שני החיילים, אודי גולדוואסר מנהריה ואלדד רגב מקרית מוצקין, עיר מגורי.
החלטתי שלא לפרסמו תוך כדי הלחימה כיון שבעת לחימה חשובה האחדות והגיבוי לצה"ל' אולם עתה, לקראת פרסום דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד יש לומר את אשר חייב להיאמר כדי לשנות את המחר העומד לפיתחינו, מהר ככול שניתן כן ייטב.
המידע החדש שהולך ומתגבש לנגד עינינו, מוחנו וליבנו, מדאיג עשרת מונים ועצוב לדעת שגם אויבינו לומדים אותו. העדר תכנון אסטרטגי וטקטי, דרך קבלת ההחלטות, אימון חיילי המילואים, ארגון הצבא והכנתו למלחמה באמצעים חדשים מצד אחד ושמורים ומוכנים מצד שני, ניהול הקרבות ואפילו העדר המזון. מידע זה מחזק את הצורך לומר את הדברים ולחקור אותם, עדיפה הייתה ועדת חקירה ממלכתית, אולם תקוותי ואמונתי שגם ועדת וינוגרד תעשה את מלאכתה נאמנה, משום האנשים המצוינים, החברים בה ותחקור לעומקם את התנהלות הצבא והדרג המדיני.
עשרה קצינים גרועים אחראים על המצב אליו נקלעה ישראל שלא ברצונה ואולי שלא בטובתה, יש האומרים שכן בטובתה כיוון שסוף סוף שלא מרצוננו נעשה את הנדרש ברצועת עזה עם החמאס ובגבול הלבנון עם החיזבאללה. איני רוצה לעסוק בשאלות מדיניות, הנסיגה מלבנון, ההתנתקות, מדיניות התגובה לקסאמים ועוד. במידה רבה, איני מפנה אצבע מאשימה לדרג המדיני, שכן הם אינם יכולים לעשות שיקולי מבצעיות בכל אתר ואתר, עמדה, תא שטח ופעולה מבצעית, האחריות נופלת על אנשי השטח' לכן אני רוצה לעסוק בשאלת האחריות המבצעית של מפקדים בצה"ל והתוצאות שנגרמות עקב היעדרותה.
עשרה קצינים גרועים אחראים על המצב אליו נקלעה ישראל: שני מ"פים (מפקדי פלוגה) שני מג"דים (מפקדי גדוד), שני מח"טים (מפקדי חטיבה), שני מפקדי אוגדה ושני אלופי פיקוד, זהו המצב ואין בלתו. הם הביאו אותנו למצב בו אנו שרויים והם צריכים היו לעזוב את תפקידם, אז ומיד, לצערי, עדיין רק חלקם שילם את המחיר. מנהיגות שונה וניהול מבצעי אחר היה חוסך לישראל מצב חירום, פגיעה בחיי אדם, הרוגים ופצועים, חיילים ואזרחים. מזה עשרות בשנים אנו מפארים ומתפארים בצה"ל, בכוחו וגבורתו ויש בכך צדק רב. אולם, מזה מספר שנים תרבות האחריות שהייתה נהוגה בצה"ל נעלמה מהנוף המבצעי. איני יודע לציין בדיוק מתי תרבות ה"אין אחריות אישית " השתרשה בצה"ל.
דוד בן-גוריון הדיח אלוף בגלל שק סוכר. העם גרש מהשלטון את ממשלת המחדל לאחר מלחמת יום הכיפורים. לפני מספר שנים עקב האירוע הידוע בשם "ליל הגלשונים" הודח מח"ט מתפקידו, מח"ט שהיה בתפקיד כשבועיים בלבד ומתוכם כשבוע ויותר אושפז בבית חולים. לעומת זאת, חטיפת שלושת החיילים בגבול הלבנון (אברהם, סואעד, אביטן) הייתה מחדל מבצעי שכמעט אף אחד לא שילם עליו מחיר, אלוף הפיקוד אז הוא הרמטכ"ל כיום. אי הערכות הצבא, ימ"חים ריקים, ציוד לא תקין, הרוגים במבצעים ובאימונים מאש כוחותינו, כשלים באימונים, הרוגים ופצועים בהתהפכות משוריינים וטנקים ועוד כהנה וכהנה "פשלות" באימונים ובפעילות מבצעיות, שאף אחד לא נדרש לשאת באחריות, כל אלו הביאונו עד הלום. מי היה צריך תחקיר כדי לדעת שהיה מחדל חמור באירוע החטיפה של גלעד שליט, האם לא היה וגם עתה ידוע שהמחבלים ברצועת עזה מנסים לחולל פיגועים באמצעות מנהרות? האם לא התרחשו אירועי מנהרות דומים?, האם צריך להיות גאון גדול כדי להבין שהם ינסו לחפור מנהרה לתוך שטח ישראל כדי לתקוף את כוחותינו מאחור?. האם רק אנו יודעים שאחד מעקרונות המלחמה זו ההפתעה?
משהסתיים התחקיר עולה על דוכן מסיבת העיתונאים האלוף במילואים גיורא איילנד ומונה אחד לאחד את המחדלים ומסיים בהעדר מסקנות אישיות. יש מחדלים ואין אחראים, אם זה לא היה עצוב כול כך זה היה מצחיק מאוד. מי צריך תחקיר כדי לדעת שהתרחש מחדל חמור עוד יותר באירוע החטיפה של אלדד רגב ואהוד גולדוואסר, אלוף פיקוד הצפון, שכבר הפסיק את שירותו בצה"ל, אמר לכלי התקשורת שלא הייתה התראה על חטיפה. מי צריך התראה כאשר נסראללה מכריז בתדירות גבוהה שבכוונתו לחטוף חיילים ואזרחים כקלפי מיקוח לצורך שחרור אסירים פלשתינאים? איני יודע אם הייתה התראה על החדירה בגדר. אם לא הייתה אז מדוע? האם הגדר לא הייתה תקינה? ומי אחראי על כך בתקופה כזו? ואם הייתה התראה שולחים למקום החדירה שני ג'יפים ללא מפקד בכיר?, מה עוד שבאותו הזמן כבר מתרחשת הרעשה כבדה של קטיושות בגבול הצפון. האם צריך להיות "איינשטיין" כדי להבין שיכול להיות שמדובר בפעולות הסחה לצורך פעולת חדירה וחטיפה? מדובר בתא שטח סבוך וללא תצפית, האם לא ניתן וחובה לפתור בעיה כזו? ואם לחדירה במקום כזה לא שולחים כוח יותר גדול שיחפה ויצפה במתרחש כאשר כוח מתקרב למקום?.
לאחרונה החלו אותם אנשים להתבטא בכלי התקשורת כדי להסביר את עמדתם. ככול שישתקו כן ייטב. יש לשקם את תרבות האחריות בצה"ל! העדר תרבות האחריות היא הגורם המרכזי לניצחון הבינוניות על המצוינות. מי שאחראי למחדלים במבצעים ובאימונים עליו לשלם מחיר באופן אישי! שכן זו הדרך היחידה שהמקבילים להם והבאים אחריהם יבינו יפנימו, יפעלו בהתאם וישאפו למצוינות כי אין דרך אחרת. תקוותי שועדת וינוגרד, אם לא בדו"ח הביניים אזי בדו"ח המלא, תרד לרמה זו של ניתוח הסיבות למחדלי השטח ותוסיף את נקודת המבט הזו למסקנותיה.