משפחות יקרות, את אירועי יום הזיכרון פתחנו, בעלי ואני, בערב שירה בציבור בכפר ורבורג לזכרם של ברק איטקיס זכרו לברכה, קצין בחיל הים, ועמיחי איטקיס זכרו לברכה, טייס חיל האוויר. שני אחים שנהרגו בעת מילוי תפקידם, בהפרש של 12 שנים זה מזה. ההורים חיים ואריאלה, שמתמודדים עם הנורא מכל, שכל של שנחי בנים, והאחות מיטל, בוחרים בחיים ומנציחים בשירה ובטיולים.
מאתמול, ולמשך 24 שעות, כל עם ישראל מתייחד עם זכרם של הלוחמים והלוחמות, החיילים והחיילות, השוטרים והשוטרות, שמסרו את נפשם על בניין האומה.
יום הזיכרון של חללי צה”ל ונפגעי פעולות האיבה, הוא יום של גאווה וזקיפות קומה. ביום זה, כל עם ישראל יודע, שכל זמן שיש לנו חיילים וחיילות המוכנים למסור את חייהם למען העם והארץ, המחוברים לשרשרת הדורות, נוכל לחגוג את יום העצמאות ואת חירותנו.
החלל, האובדן והצער של המשפחות השכולות, מלווים אותם יום יום, שעה שעה, רגע רגע. איש מאיתנו לא יבין עד כמה גדול הכאב. אך ביום זה, אתם, בני המשפחות, מתמלאים בעוצמה כשאתם רואים אותנו, את כלל אזרחי ישראל, מאות, אלפים ומיליונים, הנעצרים ועוצרים את חייהם, העומדים צפופים בחלקות הקבר, מתחברים יחד, מחבקים אתכם מצדיעים לכם.
עם ישראל יודע שרק בזכותם ורק בזכות שכמותכם אנחנו יכולים לחגוג ביום העצמאות. עצמאותה של מדינת ישראל היא נס, אך כזה שהושג בהרבה דם ודמעות.
במשך 2000 שנה יהודים מכל העולם חלמו על החירות והריבונות. חלום זה הוגשם בזכות אותם לוחמי המחתרות וחיילי צה”ל וכוחות הביטחון שהלכו בעקבותיהם.
השנה, לתעוזתם של הלוחמות והלוחמים, והשוטרים והשוטרות, נוסף גם אומץ לבם של אזרחי ישראל. גל הטרור שפקד את המדינה במשך חצי שנה לא הבחין בין דתיים לחילוניים, בין ימין לשמאל, בין נשים לגברים, בין יהודים לערבים. הסכין שנשאו המחבלים איימה לרצוח כל אזרח ישראלי באשר הוא.
תושייתם של האזרחים, גדלות הנפש של המשפחות, שלצערנו, הצטרפו אל השכול, יחד עם פעולות הממשלה, החלישו את הטרור, אשר ניזון מהסתה בלתי פוסקת של הרשות הפלסטינית. כשאני עומדת כאן היום ורואה את אזרחי ישראל, וביניהם חיילים וחיילות לובשי מדים, אני יודעת שאיש לא יוכל לנו.
לפני שבוע, עמדתי בראש משלחת ישראל לאושוויץ. חוט חזק מקשר בין שלושת הימים הקדושים האלו – יום הזיכרון לשואה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות. יום השואה מזכיר לנו איזו סכנה יכולה לארוב לקיומו של העם היהודי, שעה שהוא לא עומד בזכות עצמו. אז, בהיותנו חלשים ונרמסים תחת הקלגסים הנאציים, העולם הפקיר אותנו.
היום, יום הזיכרון, אנחנו מוכיחים לעצמנו את החוסן הלאומי שלנו, את העובדה שהמשותף רב על המפריד. אבל לא פחות מכך, יום הזיכרון מציין את נטילת האחריות לידינו. היום הזה הוא צליל תזכורת לנו ולמשפחת העמים שאיש לא יוכל לנו, שלעולם לא נמסור את ביטחוננו בידי אחרים, שדם יהודי לא יהיה הפקר יותר.
בערבו של יום זה נציין את היום השלישי בשרשרת המועדים הלאומיים. נחגוג את הקמת המדינה, את פיתוחה ואת עצמאותה. לעולם שלושת הימים האלו יהיו מחוברים זה בטבורו של זה. מדינת ישראל אינה מובנית מאליה. אחריותנו היא להגן עליה, לעשות את מה שנכון לה, גם אם הדבר כרוך בביקורת מצד כמה מדינות בעולם.
מוטב להיות חזק, אף אם מבוקר, מלהיות חלש, מסכן ורמוס.
נצח ישראל לא ישקר.
יהי זכר הנופלים ברוך.