בהתבטאות מאד נחרצת וברורה הבהירה השרה שקד בוועידת המשפטים של לשכת עורכי הדין את עודף הצעות החוק, ואמרה כי הרגולציה העודפת חונקת את שוק העבודה בישראל. “החקיקה בישראל הגיעה לרמה מסוכנת”, הדגישה. “החופש של כל אחד ואחת מאיתנו, נפגע עמוקות מתחרות החקיקה הזו שבין חברי הכנסת; מההתערבות המוגזמת בחייו. את התחרות הבריאה בין העסקים במשק אנחנו מחליפים בתחרות מזיקה בין חברי הכנסת והשרים”.
שקד ציינה כי: “בכל פעם שחברי הכנסת מצביעים בעד חוק חדש, חברי הכנסת מצביעים במקביל גם הצבעה נגד החירות שלנו, שהחל מאותו הרגע שבו התקבל החוק החדש – הולכת ומצטמצמת.
משמאל, ולצערי לא פעם – גם מימין, אני מזהה רצון עז לצמצם את חירויותיו של האזרח ואת החופש העומד בבסיסו של השוק החופשי. כדאי להכיר קצת מספרים: הכנסת ה- 3, שנבחרה בשנת 1955 והתפזרה אחרי מעט יותר מארבע שנים, העבירה בכל תקופתה 13 חוקים בלבד. לעומתה – הכנסת ה- 18, זו שנבחרה בשנת 2009 והתפזרה לאחר ארבע שנים, חוקקה מעל 500 חוקים – גידול של כמעט 4000%. זה פער מטריד ומפחיד.”
מספרן הגבוה של הצעות החוק, וחמור מכך – של החוקים המתקבלים – אינו מייצר רק בעיה של עומס על המערכת. מספרן הגבוה של הצעות החוק מייצר קודם כל בעיה של חופש! בעיה של חופש עבור כל אחד מאיתנו, כאדם פרטי, ובעיה של חופש עבור כולנו כחברה. זו גם בעיה חברתית וגם בעיה כלכלית.
כמו כן, שרת המשפטים הסבירה על אי ההגיון שקיים בהצעות החוק שעוברות בכנסת בעשור האחרון, והציעה את הפתרון: “כפי שלא היה עולה על הדעת להעביר הצעת חוק תקציבית בלי חוות דעת אוצרית, החל ממושב הכנסת הקרוב לא יתאפשר יותר להעביר הצעת חוק עונשית בלי להחזיק בחוות דעת מקבילה. “לא ניתן לקבל מצב בו נקבע כללים חדשים לשלילת חירותו של אדם המורשע בפלילים וזאת בלי לבדוק לפני כן האם ניתן להימנע מצעד כה דרסטי; האם אפשר לפעול בדרך אחרת; מה ההשלכות; מה האלטרנטיבות שעומדות בפנינו”.
“לפעמים נדמה לי שאנחנו במרוץ לתחתית”
השרה שקד הסבירה כי החברי הכנסת, אינם חושבים עלטובת הציבור אלה על הכותרת בעיתון: “מי יצליח לחוקק כמה שיותר חוקים. מי יצליח “לגעת” בכמה שיותר נושאים. הדיוק פחות חשוב; יותר חשובה הכותרת. מחירו של החופש גם הוא פחות חשוב. גם התקשורת כמובן תורמת לכך בהכרזותיה מעת לעת על אלוף או אלופת המחוקקים.
החקיקה בישראל הגיעה לרמה מסוכנת. החופש של האזרח בישראל, ואני מדברת על החופש של כל אחד ואחת מאיתנו, נפגע עמוקות מתחרות החקיקה הזו שבין חברי הכנסת; מההתערבות המוגזמת בחייו. את התחרות הבריאה בין העסקים במשק אנחנו מחליפים בתחרות מזיקה בין חברי הכנסת והשרים.
יחד עם הפגיעה בחופש של האזרח נפגע באופן קשה השוק החופשי שקורס תחת רגולציה קשה ומיותרת. החופש לנהל עסקים הוא החמצן של המגזר היצרני שלנו. הרגולציה העודפת חונקת אותו. אני קוראת למחוקקים ולמשרדי הממשלה להוריד את הרגל מהגז ולשרים בוועדת השרים לחקיקה לדרוך בעוצמה על דוושת הבלם”