השר בנט נזכר בגעגוע לחברו מסיירת מטכ”ל עמנואל מורנו ז”ל במלואת 11 שנים למותו ובמסרים שלמד ממנו.
במוצאי השבת לפני 11 שנה, ימים לאחר שיצאנו כולנו ממלחמת לבנון השנייה וכבר נרגענו, פתחתי את הטלפון ומצאתי המון הודעות מחבריי לצוות: ״תתקשר דחוף, משהו נורא קרה״.
התקשרתי מיד לבן, חבר לצוות:
״עמנואל נהרג. הלוויה הלילה בירושלים״.
מורנו ובנט בצבא. צילום באדיבות נפתלי בנט
עמנואל שלנו מצוות גיורא, אוגוסט 90, סיירת מטכ״ל.
עמנואל מורנו הלוחם האמיץ.
עמנואל הערכי, האכפתי, שתמיד עוזר.
עמנואל הצנוע, שמקפיד לא להסתובב עם מדים ודרגות.
עמנואל המצחיק עם הבדיחות המעשיות.
עמנואל של מיה, אבי׳ה, נריה, ונועם-ישראל.
עמנואל של הוריו ואחיו.
עמנואל שלנו איננו.
נערים ונערות, יש משהו אחד שאתם יכולים לקחת מעמנואל:
לא אספר לכם את חוויותינו המשותפות מהמסלול המפרך ביחידה, ולא את עלילות גבורתו של עמנואל.
אפילו את תמונת פניו לא אשתף, כי אסור.
רק דבר אחד:
עמנואל הצליח כי הוא התאמץ יותר.
בתחילת המסלול בסיירת הוא היה ״רגיל״. לא בולט במיוחד בשום תחום: ניווט, כושר או קליעה.
