השבוע נחצה הרוביקון, והיחסים בין רשויות השלטון השתבשו לחלוטין: צה"ל מגיש בג"צ כנגד מבקר המדינה ויו"ר ועדת הביקורת של הכנסת. היועצת המשפטית של הכנסת מנסה לצנזר את חברי הכנסת מלקיים את ישיבת ועדת הביקורת. היועץ המשפטי לממשלה מסרב לייצג את המבקר, ויו"ר ועדת הביקורת נאלץ לשכור עו"ד פרטי כדי להתגונן בבג"צ מפני היועצת המשפטית של הכנסת, צה"ל והיועץ המשפטי לממשלה.
כל זאת רק בגלל סיבה אחת: סירובו של ראש הממשלה ושריה לקבל את המרות החוקית של הביקורת, מחשש ברור כי היא תחשוף את אחריותם הישירה למחדלים ולכשלים החמורים בטיפול בעורף בעת מלחמת לבנון השנייה. גם האסטרטגיה ברורה: ראש ממשלה, שרים וח"כים מקדימה מסירים את הכפפות ותוקפים – על פי "תיבת המסרים" – בבוטות, בפומבי ובמישרין את מבקר המדינה כדי להדביק לו אי-לגיטימיות ובכך לנסות לשכנע את הציבור שאין להתחשב בביקורתו עליהם.
לראש הממשלה, לשרים ולכל בעלי התפקידים בשירות המדינה אין שום רשות, זכות או סמכות לבקר את המבקר ולהטיל בו דופי. העובדה שהרשות המבצעת, המבוקרת, קמה על מבקר המדינה ועל הביקורת במטרה להתחמק ממסקנות הממצאים – היא שיבוש מוחלט של כללי הדמוקרטיה. השתלחות זו, ששברה השבוע שיאים חדשים, מסכנת את עיקרון הפרדת הרשויות בין הרשות המבצעת – הממשלה, לבין הרשות המחוקקת – הכנסת. המבקר וועדת הביקורת הם שלוחי הכנסת, ורק הכנסת שבחרה בהם רשאית ומוסמכת לבקרם.
טבעי ואנושי לראות בביקורת הטרדה מיותרת, עד כדי הטלת מורא על פקידים שמא פעולותיהם לא יעמדו במבחן הביקורת. אבל חייבים להבין כי הביקורת היא המחסום היעיל ביותר להבטחת תקינות פעולות משרדי הממשלה ושמירת טוהר המידות וניקיון הכפיים בהם. הביקורת היא גם הזרוע שהוכיחה את עצמה כחושפת שחיתויות העולות לכדי חשד בעבירות פליליות של שוחד, מרמה והפרת אמונים.
פגיעה במבקר או בביקורת היא כריתת הענף עליו כולנו יושבים. רק מושחתים חוששים מהביקורת ויעשו כל דבר כדי לקעקע אותה ולהטיל בה מומים ודה-לגיטימציה. במילים אחרות, אמור לי מי הוא הפוגע במבקר ובביקורת – ואומר לך כי סביר שמדובר באישיות או במוסד הנגועים בשחיתות.
לכן הייתי נחוש לקיים את ישיבת ועדת הביקורת ולקבל ממבקר המדינה דיווח על פעולות הביקורת שערך באשר למוכנות העורף והטיפול בו במלחמת לבנון השנייה. אף שהיה ברור כי אין מדובר בשלב זה במסקנות אישיות או מוסדיות (שתהיינה כלולות בדו"ח הסופי ולאחר שהמבוקרים יוכלו להגיב ולהתייחס), נוהלה כנגדי וכנגד המבקר מלחמה מאורגנת של הממשלה, שתפסה מחסה מאחורי מפקד פיקוד העורף.
במלחמת לבנון השנייה התגלתה הממשלה במלא חדלונה: עשרות אזרחים נהרגו ולמעלה ממיליון אזרחים הופקרו. המקלטים לא ענו על הצרכים, בעיקר לא לשהייה ארוכה. בתי חולים בצפון לא היו ממוגנים. לא הוכרזה שעת חרום, ומשק לשעת חרום לא הופעל. האוכלוסייה הוזנחה, זקנים ואנשים בעלי מוגבלויות נשכחו. הרשויות המקומיות ברובן לא קיבלו את הסיוע והתמיכה כדי לעמוד במשימות שנדרשו, ורשימת המחדלים עוד ארוכה.
הממשלה גייסה את כל כוחותיה כדי למנוע מהכנסת את הזכות הבסיסית לקבל מידע ולהתחיל מיידית ביישום ההמלצות, העולות כבר בשלב הנוכחי מפעולות הביקורת, אף שהבהרנו כי מדובר בפיקוח נפש.
אירועי השבוע היו קו פרשת המים של מעמד הביקורת והמאבק החוקתי על זכות הכנסת לקבל מידע ממבקר המדינה. שכנענו את בג"צ לא להתערב, לא להגביל ולא לצנזר את הכנסת וחבריה. אני מקווה כי גם מבקר המדינה ישכנע את בג"צ, בעזרת עו"ד פרטי, לאפשר לו למלא את בקשתה ודרישתה של ועדת הביקורת, כדי להבטיח את שלומם וביטחונם של תושבי המדינה. ראש הממשלה ושריה נאבקו הפעם במלא כוחם כדי להגן על כיסאותיהם. כמה מצער שלא נאבקו כך כדי להגן על האוכלוסייה בעורף.
• יו"ר המפד"ל, ח"כ זבולון אורלב, משמש כיו"ר הועדה לביקורת המדינה של הכנסת