ח”כ זבולון אורלב (הבית היהודי) ששהה במעוז על שפת תעלת סואץ, עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, קיבל אות מופת על לקיחת הפיקוד לאחר שמפקדו נפצע באורח אנוש. בראיון מיוחד לערוץ 7 סיפר אורלב על ימי טרום המלחמה, על השאננות ועל הפקות הלקחים של המדינה ושלו, “היתה שאננות גדולה עד כדי כך שאנשים לא אהבו ללכת למילואים, מה עוד שהגדוד שלנו נקרא לשירות מילואים שגרתי מערב ר”ה עד אחר שמחת תורה – לאורך כל החגים”.
“בחטיבה הירושלמית היו רבנים לצד פרופסורים, סטודנטים לצד בעלי בסטות בשוק מחנה יהודה ואנחנו, המפקדים הזוטרים, מצאנו את עצמנו עמלים לשכנע את החיילים לעלות למשאיות ולעשות את המילואים הרחק מאות קילומטרים מירושלים ”.
אורלב סיפר כי כוחות גדולים של הצבא המצרי היו באותה שעה מעבר לתעלה, אך ההוראות מהפיקוד של צה”ל היו ברורות, “כשאיישנו את המעוזים אמרו לנו לא להבהל מהכוחות המצרים הגדולים שיהיו מולנו כי הם עושים תרגיל. כשהגענו ראינו כוחות עצומים של הצבא המצרי וכשדיווחנו על כך, הרגיעו אותנו שהכל בסדר וגם אם יקרה משהו לצה”ל יש טנקים ומטוסים. כך החיים התנהלו בשגרה ואפילו בערב יום כיפור שלחנו לחופשה חלק רחב מהמפקדים כי לא היתה שום כוננות”.
“פקדתי על הלוחמים לצאת מהבונקרים לעמדות הלחימה”, סיפר אורלב, “וניהלנו קרב של 24 שעות שהמצרים מנסים לצלוח את התעלה ויורים עלינו בטנקים ואנחנו מרימים את הראש ויורים. במהלך היום הזה נהרגו 2 חיילים – אברהם דוד כ”ץ שעלה עם בני עקיבא מאנגליה ודוד בן יקר מלוד. לאחר 24 שעות פינינו את המעוז תוך כדי מעבר דרך הכוחות המצריים שהקיפו אותנו וכמו יעקב, חילקתי את המעוז לשני נגמשי”ם ופרצנו דרך הכוחות המצריים. הזחל”מ באותה תקופה היו עושים הרבה רעש עם הרבה אבק ומאוד לאט אז נתתי פקודה ליסוע בהילוך 1 בפול גז, ומכיון שהדרכים הם מעפר, לא רואים את הזחל”מ אלא רק אבק וזה היה גורם ההפתעה שהמצרים לא יגלו אותנו”.
מה הלקחים אותם לקחת איתך מהמלחמה?
“אני חושב שעצם היותי ח”כ ושר לשעבר, זה חלק מהלקחים שלי מהמלחמה”, ציין אורלב, “הייתי רוצה להיות באותה מנהיגות שהולכת בעיניים פקוחות ורואה את המציאות בעיניים פקוחות ולא מפרשת התנהגויות של אוייבים באופן שיסכן את מדינת ישראל. הדבר השני הוא שהעוצמה הצבאית של מדינת ישראל היא חיונית לקיומינו. אני לא יודע אם יהיה שלום או לא, אבל אני יודע שאנחנו צריכים להגן כל הזמן על המדינה, גם במקומות שיש בהם הסכמים. כנראה גם הסכמים וגם ניירות לא יעזרו לנו – אם לא יהיה צבא שיכול להבטיח את קיומה של מדינת ישראל גם מול הפתעה וכלי נשק אחרים. סוגיית הבטחון היא סוגיה שאני מחווייב לה”.
גם לאחר שהודיעו על מלחמה החיילים לא האמינו, “עד סוף תפילת מוסף של יום כיפור החיים התנהלו כסדרם ורק בסוף התפילה שהתווכחנו אם הגיע זמן תפילת מנחה, נכנס מפקד המעוז קרא לי ואמר ‘שובך יונים’ שזה קוד המלחמה. שאלתי אותו זה תרגיל? אז הוא אומר לא זה אמיתי. שאלתי האם קרה משהו בשעות האחרונות אז הוא אמר לי לא ושהוא לא יודע למה הכריזו כך אבל זו הפקודה שקיבלנו”.
“אחד הדברים הראשונים זה להוריד את התצפיתן ממגדל התצפית הנמצא במרכז המעוז. התצפיתן התנדב לעשות את התצפית כל יום כיפור כי הוא לא רצה להגיע לבית הכנסת. לחשתי לו שירד אז הוא אמר לי שאין צורך כי הוא עשה הסכם שכל יום כיפור הוא בעמדה, הרמתי יותר את קולי וקיבלתי את אותה תשובה ואז פעם ראשונה לקחתי את הטלפון הפנימי ואמרתי לו ‘שובך יונים’ ושאלתי אותו אם קרה משהו בצד המצרי והוא אומר שאין כלום. עד כדי כך היתה ההפתעה, עד כדי כך היתה שאננות ואכן כמה דקות לפני השעה שתיים, החלו מטוסים מצריים לטוס מעל המעוז ועשו רעש נוראי והחלו להפגיז”.
“אחרי 20 דק’ שמענו ירי ושלחתי חייל שיצור קשר עם עמדת הפיקוד והוא לא חזר, אז יצאתי מהבונקר ולא הכרתי את המעוז כי הכל היה הרוס. כשהגעתי לעמדת הפיקוד מצאתי את המפקד ואת החובש פצוע. הרמתי את הראש מעל העמדה וראיתי סירות של הצבא המצרי במים עם עשרות חיילים והבנתי שמפקד המעוז זיהה אותם והחל לירות”.
“אני לוקח את הלחימה שלנו – של 21 חיילים כמדגם כמה חשוב החוסן החברתי. במעוז שלנו היו אנשים מכל שכבות העם אך היתה סולידריות ואחוות לוחמים בין כולם. כולם סיכנו את עצמם. ההבנה שהיכולת שלנו להבטיח את עתידנו מותנית בכך שאנחנו עם אחד ומגובש ולא משנה עד היכן מגיעות המחלוקות, היא הבנה חשובה מאוד ולכן גם הפעילות שלי באה מתוך ההבנה שהסולדריות הזו ההבנה שהיכולת שלנו להבטיח את עתידנו מותנית בכך שאנחנו עם אחד ומגובש ולא משנה עד היכן מגיעות המחלוקות, היא הבנה חשובה מאוד היא אבן היסוד לבטחון של העם היהודי במדינת ישראל”.
אורלב סיפר על התחושות הקשות שלו כלפי הממשל המדיני הצבאי, “שאומרים לי ‘בוקר טוב’ אני הולך לחלון לראות שזה בוקר. אני לא הולך בעיניים עצומות. גם ראש ממשלה הוא אדם כמוך וכמוני עם החולשות ולכן ‘תשועה ברוב יועץ’ וצריכים להיוועץ עם אנשים נוספים וצריך ללכת על פי התסריט החמור והגרוע ולא לחיות באשליות. אנחנו צריכים להבין שאנחנו חיים במציאות מאוד מאוד קשה ולכן המוטיבציה שלי לתרום לקיום המדינה בצד הבטחוני והחברתי היא גבוהה לנוכח מלחמת יום כיפור והנסיון האישי שלי”.
לחיילים אמר אורלב, “אצלנו, למרות שרובם היו נשואים עם ילדים, היינו עם מטען ערכי ורוחני, הבנו באותו רגע כי אנחנו השליחים של מדינת ישראל ואנחנו נקבע את גורל המערכה. לכן אני אומר לכולם שחשוב מאוד החינוך הערכי היהודי הציוני, כדי שכל חייל צה”ל ידע עבור מה הוא לוחם, שיהיה מלא בערכים ותוכן כדי שיוכל למלא את השליחות שלו בהצלחה”.
“המלחמה שינתה את פני המדינה אך לא מספיק. ברמה הפרקטית הוקמו גופים מיוחדים כמו המועצה לבטחון לאומי, מחלקת המחקר במשרד החוץ ועוד. אך האם המסקנות הערכיות הושגו? לא. לצערי יש משבר עצום במערכת החינוך לא רק בהשגים הלימודיים. המשבר הערכי במערכת החינוך הוא בעייני השורש היותר בעייתי של המשבר שבגלל כל מיני סיבות מערכת החינוך נמנעת לעסוק בנושא הערכי”.