בימים אלה אנו עומדים לעבור מהמחצית הראשונה של חומש ויקרא אל מחציתו השנייה. פרשת אחרי מות תיחשב לנקודת השיא והמתח של ימות השנה: ביום הכיפורים, כך נלמד בפרק ט"ז, מכפר הכהן הגדול על טומאת הכהנים, ועל הטומאות שהוכנסו למשכן במהלך השנה האחרונה. אחת לשנה יערוך הכהן את עבודת היום הנורא וכל ישראל ימתינו לאישור הכפרה. בסיום הפרק, עם המעבר אל הפרק הבא נעבור אל מרחב השדות הפתוחים ואל חיי היום יום. המעבר החד בין קודש הקודשים ביום הכיפורים אל חיי החול מציב בפנינו מושגים חדשים: שישה עשר הפרקים הראשונים התמקדו במרחב המשכן, למדנו כיצד מקריבים קרבנות ומדוע, אך באחד עשר הפרקים שנותרו נעבור אל איסורי שחיטה, איסורי עריות, חיי מסחר וחקלאות. באופן טבעי, היינו מצפים שמושג הקדושה יהיה גולת הכותרת של החלק הראשון, אך בדיקת העובדה מגלה שהמילה קדושה נזכרת בחלקו השני של החומש פי שניים כמעט. מה המשמעות של עובדה זו, האם רומזת לנו התורה שמקומה הטבעי של הקדושה הוא בחיי היום יום וביישובו של עולם? השאלה תתבהר ותשובתה תתברר עם הקריאה של הפרשות הבאות.
אחד הפרקים הידועים ביותר בחומש ויקרא נמנה על פרקי פרשת קדושים. בפתיחת פרק זה תובע הקדוש ברוך הוא להיות קדושים בקדושתו שלו: 'קדושים תהיו כי קדוש אני' (ויקרא יט, ב). שמונה עשרה פעמים נקרא בפרק י"ט ונשנן שמקור קדושת המצוות היא במציאות ה'. מפתיע לגלול שפרק זה, הידוע כמקביל לעשרת הדברות, ערוך כמו בשיר ופזמון חוזר: 'אני ה' אלוקיכם'. היה זה ר' דוד צבי הופמן (מראשי הרבנים בגרמניה, בשנים 1843 – 1921) אשר הצביע על הסדר הפנימי בפרק זה, וכך יש לקרוא את הפרק על פי דבריו: הפרק הראשון מזהה את הקדושה במרחב הבית והמשפחה: כיבוד הורים, שמירת שבת, איסור עבודה זרה.
ויקרא פרק י"ט
א וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמֹר:
ב דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אלקיכם: ג אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אלקיכם:
ד אַל-תִּפְנוּ אֶל-הָאֱלִילִים וֵאלוהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֲנִי ה' אלקיכם:
הפרק השני של שירת הפרק מזהה את עשיית הקדושה במצוות שבין אדם לחברו, גם כאן חוזר הפזמון ומציין שוב ושוב שזו הליכה בדרכו המקודשת של ה':
ט וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט:
י וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אלקיכם:
יא לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ:
יב וְלֹא-תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת-שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה':
יג לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד-בֹּקֶר:
יד לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה':
טו לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ:
טז לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה':
יז לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא:
יח לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה':
לעומת הפרק השני שהוקדש למצוות שבין אדם לחברו, יוקדש הפרק השלישי של שירת הקדושה לאירועים שאינם מזדמנים לידינו תדיר: חגיגות נטע רבעי וכנגד זאת ימי אבל, שמירת זכויות 'האחר' (הגר) וכנגד זאת בדיקה תקופתית של מטבעות ומסחר הוגן.
כג וְכִי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת-פִּרְיוֹ שָׁלשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל:
כד וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל-פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה':
כה וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת-פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ אֲנִי ה' אלקיכם:
כו לֹא תֹאכְלוּ עַל-הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ:
כז לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ:
כח וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי ה':
כט אַל-תְּחַלֵּל אֶת-בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ וְלֹא-תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה:
ל אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי ה':
לא אַל-תִּפְנוּ אֶל-הָאֹבֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים אַל-תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם אֲנִי ה' אלקיכם:
לב מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה':
לג וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ:
לד כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אלקיכם:
לה לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה:
לו מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי-צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי ה' אלקיכם אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
אנו, שקראנו את פסוקי הפרק המסומנים באדום, נחזור 'להעיף מבט' מהיר על הביטוי 'אני ה' אלוקיכם'. כן, בדיוק מופלא, אנו מוצאים שהתורה בחרה להביא את שירת הקדושה במספרים הידועים לנו במקומות נוספים: הפרק הראשון הזכיר לנו שלוש פעמים שהקדושה נובעת מקדושת ה'. הפרק השני הדגיש חמש פעמים שקשרי האנוש מבטאים את קדושת השם. והפרק השלישי חזר שבע פעמים ואמר שקדושת ה' קיימת בכל מקום ובכל הזדמנות בחיינו. אם לא די לנו בהופעת המספרים שלוש-חמש-שבע, תחזור התורה ותסכם את הפרק בתביעה כוללת לשמור את כלל המצוות, גם פה – בחותמו של הקדוש ברוך הוא:
לז וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה':
פתחנו את העיון שלנו בפרשות אחרי מות-קדושים-אמור ושאלנו: היכן הקדושה נמצאת? בפרק י"ט למדנו שהקדושה היא חותמו של הקדוש ברוך הוא, וזו נמצאת בכל מקום ובכל זמן. העיון שלנו הוקדש אף לצורת השיר המיוחד שמביאה התורה. צורה זו תחזור בפרקים נוספים, ועלינו מוטל לגלות אותם