גודלו היחסי של המגזר הדתי לאומי באוכלוסיה אמור להיות מתורגם לכוח אלקטורלי של 15 מנדטים בכנסת .
בימים בהם נותנים הסקרים 11 מנדטים לליכוד אפשר רק לחלום על כוח דתי לאומי של 15 מנדטים , בפועל מאז הכנסת ה- 10 לא הצליח הציבור הדתי לאומי לעבור את רף ה- 12 מנדטים (לאחר ה"עליהום" שליווה את רצח רבין אמנם זכיתה המפד"ל ל-9 מנדטים רגעיים) אך בממוצע עמד כוחה ששל המפד"ל על כ-5.5 מנדטים בממוצע.
מנהיגי המפד"ל נוטים להתייחס לכל חברי המגזר כ" בנים אובדים" בפועל ספק אם זו אפשרות בכלל.
קצת היסטוריה:
בשנת 1956 הוקמה המפד"ל כאיחוד של מפלגות "המזרחי" ו- "הפועל המזרחי" תחת בסיס אידיאולוגי של נאמנות משולשת לתורת ישראל , עם ישראל , וארץ ישראל.
למעשה מהווה המפד"ל את הפלטפורמה הראשונה של מפלגה סקטוריאלית הדואגת לצרכי הציבור הדתי לאומי .
המפלגה הקימה את תנועת הנוער "בני עקיבא" , ישיבות ה"הסדר" והמכינות הקדם צבאיות אך עד היום היא לא ממש זוכה ליהנות מהפירות האלקטורליים של פעילותה (העיתונאי אורי אורבך, ציין בעבר כי" המפד"ל היא המפלגה היחידה שרוב התומכים שלה לא מצביעים בשבילה".
מאז המהפך של בגין ב-1977 הולך ויורד כוחן האלקטורלי של מפלגות הציונות הדתית באופן שיטתי .
בחירות 1996 – חריג שלא מלמד על הכלל
ה"הישג " החד פעמי בבחירות 96 הגיע לאחר 4 שנים של שלטון השמאל כשבכל אותה עת המפד"ל באופוזיציה , הסכמי אוסלו ורצח רבין הביאו ל"עליהום" על הציבור הדתי לאומי שהרגיש מותקף מה שגרם להתכנסות של חובשי הכיפה הסרוגה חזרה לסקטוריאליזים המפדלניקי המוכר , עם עליית ביבי לשלטון שוב עזבו ה"חברים" והמפד"ל צנחה שוב ל- 5 מנדטים ,
ערב בחירות 2006 נראית הציונות הדתית מפוצלת מתמיד , האיחוד בין 2.5 המפלגות הדתיות לאומיות המרכיבות את ה"איחוד הלאומי" (במולדת יש רק נציג דתי 1) לבין המפד"ל תקוע כרגע על שרטון , מפלגות הקצה הימניות (ברוך מרזל כיום קליינר בעבר) ינגסו כמה עשרות אלפי קולות כרגיל , ומשה פייגלין ותנועתו "מנהיגות יהודית" שזכו בהישג מרשים בהתמודדות על ראשות הליכוד (כ-15% ) ממש לא רואים את עצמם כנציגי המגזר.
קצת סטטיסטיקה
נתונים הלמ"ס מראים כי קצב הריבוי הטבעי במשפחה "חילונית" (בת 6 נפשות) עומד על כ- 2.3% בשנה ,ולמשפחה "חילונית" בת פחות מ- 4 נפשות) קצב הריבוי הטבעי הינו שלילי.
לעומת זאת עומד קצב הריבוי הטבעי של משפחה דתית -חרדית ממוצעת (כ-8 נפשות) על כ-3.7% בשנה.
המשמעות: בשנת 2046 יהיה איזון בין 2 האוכלוסיות במדינה .
כמובן שאם נתייחס אחוזי ההצבעה בציבור (גבוהים יחסית), להגירה השלילית (בעיקר "חילונים" יורדים מהארץ) , ולנתוני הבסיס לגבי מספר הילדים (שמיטיבים מאוד עם החילוניים) האיזון אמור להתרחש הרבה יותר מהר.
ד"ר אשר כהן מרצה בכיר במדעי המדינה מאוניברסיטת בר אילן ביצע מחקר בנושא והוא לא ממש מאמין בנתונים הסטטיסטיים
" בפועל מהווה הציבור הדתי לאומי פחות מ-20% מהאוכלוסייה וגם אם הוא יכפיל את עצמו עדיין לא נהווה חצי , אסור גם לשכוח שתופעת ה"חזרה בשאלה " בציונות הדתית לאומית מפחיתה מהמספרים גם היא ובל נשכח את מיליון העולים החילוניים שהגיעו ולא הוסיפו לסטטיסטיקה הדתית ".
מהו גרם לירידה הגדולה בכוחה של המפד"ל ב – 1997 ?
עד תקופה זו הייתה המפד"ל מפלגת מחנה , שבאה לידי ביטוי במערכת מוסדות וארגונים הקשורים למפלגה בתחום הכלכלי, חברתי, דתי ותרבותי. כשהמפד"ל מגדירה את עצמה כנציגה הפוליטית היחידה של המחנה הדתי לאומי ללא שאף אחד מערער על כך , והמחלוקות באות לידי ביטוי בתוך הסיעות השונות במפלגה שלמעשה פעלו תחת קורת גג אחת למרות הבדלי הדעות" .
הבחירות לכנסת ה-10 הוכיחו כי המכנה החברתי- רעיוני המשותף לא מועיל (המפד"ל "התרסקה " בחדות ל-6 מנדטים . ע.ט.) ,המפלגה חדלה לשמש כמפלגת מחנה , כשרבים מתומכיה שהצביעו לה בעקבות ה"פחד" ממפא"י הפסיקו לפחד בעקבות עליית בגין והליכוד לשלטון ב-77 ועברו לתמוך במפלגות אחרות ללא חשש מפגיעה בצרכי המגזר .
לאורך השנים מראים הנתונים כי שלטון "הימין" משמש באופן קבוע כ"גורם הרגעה" לחברי המגזר הדתי לאומי מה שמוריד באופן אוטומטי את מספר המנדטים של המפלגות הדתיות שכן חברי המחנה הדתי לאומי " מרשים לעצמם" להצביע למפלגות אחרות מתוך אמונה כי לא יינזקו ע"י מפלגות הימין (ע.ט.).
רוב המגזר אכן ימני?
"לאו דווקא כיום ניתן לראות כי הציבור משתרע על פני קשת רחבה של דעות החל ממימד ועד מפלגתו של ברוך מרזל. אמנם רוב מוחלט של הציבור הדתי לאומי ממקם את עצמו בימין אבל ממחקרים שנעשו בשנים 1994-1997 התברר כי מספר לא מבוטל של 18.3% מהדתיים תמכו בהסכמי אוסלו .
הבעייה היא בהעדר ההבחנה בין ניציות קיצונית לבין ניציות פרגמטית המצדדת בעמדות שזוהו בעבר עם השמאל הישראלי מה שמוביל להכללה מוטעית של הציונים הדתיים שחוטאת למציאות בעיקר בקרב חברי המפד"ל שם נמצאת קבוצה לא מבוטלת של בעלי עמדות מתונות , הנחת היסוד של הציונות הדתית בשנים האחרונות על פיה כל מה שמעניין את הציבור זה ארץ ישראל הינה מוטעית לחלוטין לפחות שליש מקרב הציבור הזה תמך בהתנתקות ".
אז מה טומן העתיד למפלגות הדתיות?
היום זו שאלה של מנהיגות , אנשים נמשכים אחרי האישיות של מי שעומד בראש כל מחנה ראה ערך שרון שסוחף אחריו , זבולון אורלב מנסה להוביל לכיוון שהוא נכון , אבל לא יבוא לידי ביטוי בקלפי בבחירות הקרובות , הייתי ממליץ לאורלב להתאחד עם הליכוד , זוהי שותפות טבעית שיכולה להגדיל מאוד את כוחו של המחנה הלאומי מסורתי ולפתור בעיות רבות לשני הצדדים.
מנהיגות יהודית ומשה פייגלין תורמים לעניין?
ממש לא פייגלין רק הורס , מפלגה היא לא פלטפורמה שעושים איתה מה שרוצים.
מפלגה דתית או חלק ממפלגת שלטון?
מוטי קרפל מראשי מנהיגות יהודית ועורך בטאון ההתיישבות "נקודה" שנהנה כרגע מ"זרי הדפנה של ההישג בפריימריס (כ-15% לפייגלין וניצחון על סילבן שלום בעיר הקודש" רואה את הדברים אחרת.
למה שלא תחזרו למפלגות הדתיות ותסייעו לכוחה של הציונות הדתית?
"הכיוון ממנו אנו באים הינו שונה לחלוטין , המפד"ל הינה מפלגה סקטוריאלית שדואגת רק לצרכי הציבור הדתי , בתי כנסת , ישיבות וכדומה ולא מצליחה להעביר מסר מעבר לאינטרס .
הכיוון שלנו הוא כיוון שלטוני אמוני , אנו חותרים להנהגת המדינה ולכן אנו פועלים בתוך מפלגת שלטון , ישראל חייבת בראשה הנהגה מאמינה וזה לא יקרה באמצעות מפלגות סקטוריאליות".
מהי הסיבה לירידה בכוחה האלקטורלי של הציונות הדתית לדעתך?
כותרת הכתבה (מושלים בכיפה .ע.ט.) חושפת את המהות , לעולם לא נוכל להנהיג את עם ישראל דרך הכיפה האג'נדה צריכה להיות יהודית ולא דתית אם נבוא לעם ישראל עם מסורת וערכים אבל לא עם דרישה לקיום מצוות נוכל להוביל מבחנו הציבור הדתי הוא הדרך בה הוא מקבל כלגיטימים גם אנשים ללא כיפה מכיוון שהכיפה הכיפה היא דרישה שהציבור לא יכול לעמוד בה אם נוריד את המחסום הדתי ונעבור לפן יהודים נוכל לפנות לקהל רחב יותר , החל מיהודים שעושים קידוש בערב שבת ונוסעים למשחק כדורגל של בית"ר בשבת ועד הרבנים , רק כך נוכל להדביק את שברי האומה.
איפה הייתה נקודת המפנה?
למפד"ל היו 12 מנדטים בשנות ה-70 לפני גל ההתישבות שהיווה בשורה לאומית הטעות של המפלגות הדתיות הייתה "ניכוס" ההתיישבות מה שהפך אותה מקונצנזיוס יחסי לעניין סקטוריאלי.
בשנות ה-30 היוו הסוציאליסטים בקיבוצים רק כ-3.5% , 180,000 נפש אבל הם הנהיגו בגאון כי הם לא דאגו רק לסקטור שלהם אלא לכולם , אנחנו לא הצלחנו להתעלות מעל הסקטויאליזים הדתי לאומי ולפנות באמירה לכלל עם ישראל כי אפילו לא ניסינו לעשות מהלך שכזה.
במצב הליכוד היום שעומד על 11-13 לא עדיף לממש את פוטנציאל הציונות הדתית של 15 מנדטים ?
הציבור שלנו מתארגן למלחמה הקודמת הכתום חוזר למערכת הבחירות דרך ה"איחוד הלאומי" ואנשים חושבים שארץ ישראל תסחוף מצביעים הציבור הדתי לאומי מאוד שמרן ומערכת הבחירות לא נוגעת בנושאים האמיתיים , אנו באים גם לציבור הדתי לאומי עם אג'נדה יהודית שתשפיע על כל המפלגות היום לא קיים יותר ימין ושמאל השמאל כבר ניצח את הימין והציר הוא ישראלי מול יהודי ואותו נוכל לנצח רק ע"י פנייה לרוב היהודי.
לצערי במפלגות הדתיות יש חשיבה לטווח קצר והתעסקות באקמול במקום לטווח הארוך , כמו שאין מפלגה שדואגת לתיאטרון ועדיין מוקצים תקציבים לתיאטרון אין שום צורך גם במפלגה שתדאג לבתי הכנסת במדינה יהודית.
אנו התחלנו מהלך שלוקח זמן מיד לאחר הסכמי אוסלו כשהליכוד עמד על 19 מנדטים כי צריך טיפול שורש , ניתוח של הבעייה והצגת אלטרנטיבה וזה מה שאנחנו עושים היום עדיין לאהצלחנו להוסיף את היהודיות לליכוד ואבל ניתן כבר לראות חלק מהפירות בהישג האחרון בהתמודדות על ראשות הליכוד.
אם הליכוד ינסה להמשיך ולהתמודד מול עמיר פרץ הוא יפסיד אבל אם הוא ישכיל לקרוא לבוחריו בשם המסורת הוא ינצח גם אם זה ייקח זמן
עדתיות ציונית
גם לפן העדתי יש רגליים וידיים בירידה בכוח הפוליטי הדתי לאומי לקראת סוף הקדנציה של הכנסת ה-9 פרש חבר הכנסת אהרון אבוחצירא מהמפד"ל לאחר שהוחלט להסיר את חסינותו ולהעמידו לדין והקים את מפלגת תמ"י שהשיגה 3 מנדטים בכנסת ה-10 , ששניים מהם היא איבדה בכנסת ה-11 לש"ס שחברו יחד ופגעו בכוחה של המפד"ל בעיקר בעיירות הפיתוח ובקרב קהל המצביעים המזרחי.
שר שלום ג'רבי מזכ"ל המפד"ל לא תולה את בעיות המפד"ל בפן העדתי " אמנם קיים ציבור מסויים שמעדיף לראות דמות מעדות המזרח במפלגה אבל גם כשעמד הרב יצחק לוי בראש הרשימה לא הגענו להישגים מרשימים , וגם כשהיו 4 נציגים בני עדות המזרח ברשימה (ביבי,גבאי , לוי ושאקי) הדבר לא בא לידי ביטוי באותו יחס חשוב להציג מהות ולא עדתיות" .
יש מקום לקידום נציג "ספרדי" ברשימת המפד"ל " ?.
לקראת הבחירות הקרבות פנו אליי מספר חברי מרכז בבקשה לקדם שריון לנציג ספרדי והתנגדתי בתוקף ,לדעתי אף מועמד יליד עדות המזרח לא צריך קביים , אנו צריכים אנשים טובים ומתאימים ולא נציגי עדה זו או אחרת , אני כן חושב שחשוב לשלב אדם מתאים מעדות המזרח ברשימה אבל אם האדם לא ראוי לא יצביעו לו ,
אז מה כן הוביל לירידה בכוחה של המפלגה?
הסיבה העיקרית היא שחלק גדול מהציבור מחפש מפלגה גדולה שלטונית שתשפיע ותתווה דרך גם מדינית וגם חברתית , אחת הסיבות שהציונות הדתית צריכה להתאחד הוא כדי להחזיר הבייתה את המנדטים ש"מסתובבים במפלגות אחרות" וזה יקרה כשנהיה מפלגה גדולה .
וזה יקרה?
עד היום לא השכלנו להבליט את הדאגה החברתית ואת העשייה שלנו בתחום , ולצערי אנו נתפשים רק כמפלגה שמטפלת בפן המדיני , ולא בפן החברתי תרבותי
השינוי גם נבע מטיב ההנהגה לאחר מותו של זבולון המר ז"ל שהוביל קו חינוכי , הובילו את המפד"ל יצחק לוי שהוא ימני מאוד ואפי איתם שהוא עוד יותר קיצוני ממנו , והציבור היום מזהה מפלגה על פי המנהיג שלה , הרי אף אחד לא יודע מיהו מספר 4 בשינוי , והציבור תופש את תחומי העיסוק של המפלגה בעקבות מי שמוביל אותה .
בנוסף הציבור שלנו לא מפנים את כל הפעילות שעושה המפד"ל , ואת חלק מהפעילות הציבור כלל לא משייך למפלגה , והאשמה היא גם בנו שלא שווקנו את זה נכון עד היום , אני מאמין כי בסופו של דבר ולאחר קמפיין נכון שיבליט את העשייה , החינוכית והחברתית נוכל לחזור לכוחנו הריאלי.
פרישה על רקע לאומי
מאז הבחירות של שנת 1981 התפלגו נציגים מהמפד"ל בעיקר על הרקע הלאומי – מדיני – כבר ב-81 הוקמה מפלגת תחייה אליה חבר נציג גוש אמונים במפד"ל חנן פורת , ב-84 פרש הרב חיים דרוקמן לסיעה בשם מצ"ד-מורשה , ב-99 קמה מפלגת האיחוד הלאומי ששילבה את תקומה של צבי הנדל , חנן פורת ואורי אריאל (לשעבר במפד"ל) עם מולדת וחרות ועד לאיחוד הלאומי כיום המורכב מהציונות הדתית של איתם ולוי (יור"י המפד"ל לשעבר) , תקומה ומולדת בראשות בנימין איילון .
זאת בנוסף לחברי כנסת רבים חובשי כיפה סרוגה שכיהנו במפלגות ה"חילוניות" השונות ומשכו גם הם מצביעים מ אברהם בורג בעבודה דרך לאה נס בליכוד ועד בני איילון והרב בא-גד במולדת.
מגוון הדעות לגבי הדרך הנכונה עבור המפלגות הדתיות מייצגת נכונה את הבלבול הפנימי במגזר , שחציו תומך באיחוד בין האיחוד הלאומי למפד"ל וחלקו השני מתנגד , חלקו תומך בהנפת דגל ארץ ישראל השלמה וחלקו השני רוצה להרים דגל חברתי חינוכי , כפי שזה נראה כרגע הציבור הדתי לאומי ה"חושב" חושב קצת יותר מידי מה שימנע את מימוש הפוטנציאל האלקטורלי שלו וכבר אמר אדם חכם כי מזל שיש ערבים אחרת היינו נלחמים כל היום רק בינינו לבין עצמנו.
המנהיגים
חיים משה שפירא- מתינות דתית ומדינית
שפירא יליד 1902 כיהן כחבר כנסת החל ממועצת העם הראשונה ועד לפטירתו בשנת 1970 , שפירא כיהן כמנהיגה הפוליטי של הציונות הדתית מאז שנת 1951 (אז נבחר לתפקיד יו"ר תנועת המזרחי).
שפירא הפרגמטי היה מתון גם בנושא הדתי וגם בנושא המדינה (צידד בנסיגה לאחר מבצע קדש, והתנגד ליציאה למלחמת ששת הימים).
שפירא היה מנהיג המפד"ל הראשון שתמך בויתורים טריטוריאליים תמורת פשרה עם הערבים אך סייג זאת בקיומה ב"זמן הנכון".
שפירא זכור בעיקר בעקבות מלחמתו בנושא "מיהו יהודי" וכן בעקבות פציעתו הקשה בשנת 1957 מרימון יד שיידה משה דואק שיה מעורער בנפשו למליאת הכנסת , לאחר החלמתו הוסיף שפירא את השם "חיים" לשמו.
הרב ד"ר יוסף בורג- מנהיג דתי
הרב ד"ר יוסף בורג יליד 1909 שימש כח"כ במשך 39 שנים (49-88) מונה ליו"ר המפד"ל בשנות ה-70 בעקבות פטירתו של השר חיים משה שפירא .
עד לפטירתו של שפירא שימש בורג כמנהיג סיעת "למפנה" במפד"ל יריבתו של שפירא בתחום הדתי.
בורג זכור בעיקר בעקבות "תיק אפרסק" שכלל חשדות להתנהלות פלילית של שר הפנים , במהלך האירועים פיטר בורג את המפקח הכללי של משטרת ישראל רב ניצב שפיר לאחר שזה האחרון לכאורה לא דיווח לו אמת אודות חקירתו של חבר מפלגתו של בורג אבוחצירא
בורג נפטר בגיל -90 בשנת 1999 בעת שהוא משמש כיו"ר מועצת "יד -ושם".
זבולון המר- מנהיגות פדגוגית
המר יליד 1936 בלט במנהיגותו החינוכית , למרות היותו ממקימי "גוש אמונים" (בפברואר 84) באה לידי ביטוי מנהיגותו בתחום החינוכי , את דרכו הפוליטית החל המר בעת ששימש כיו"ר אגודת הסטודנטים בר-אילן , וכמנהיג סיעת ה"צעירים" במפד"ל .
המר קבע את דרכה של המפד"ל בתחום החינוך כששימש במשך 3 קדנציות כשר החינוך תוך שהוא מבטל את שכר הלימוד בתיכון ומנהיג חינוך חינם .
בשנת 1998 נפטר המר ממחלת הסרטן בעת שהוא בן 62 בלבד.
הרב יצחק לוי- המוותר שלא ויתר
הרב יצחק לוי ייזכר בעיקר כמי שויתר על תפקידו לטובת אפי איתם וכמי שלא הסכים לוותר על ישיבת המפד"ל בממשלת שרון ערב ההתנתקות.
לוי יליד 1947 נבחר לתפקיד יו"ר המפד"ל בשנת 1998 (לאחר פטירתו של המר) והתמודד תחת סיסמת הבחירות "המפד"ל לימינך", המסמנת את אמונתו הפוליטית מדינית , לוי יליד קזבלנקה שבמרוקו שימש גם כראש ישיבות בני עקיבא וכמזכ"ל המפד"ל והביא למפד"ל את הפן המדיני , הדתי והעדתי שהיו חסרים בה לדעת תומכיו .
בשנת 2005 פרש מהמפד"ל יחד עם חברו אפי איתם והקים את סיעת הציונות הדתית .
אפי איתם- ההבטחה הגדולה
אפי איתם (פיין) נבחר ליו"ר המפד"ל בגיל 50 כשנה לאחר פרישתו מהצבא (תת אלוף במיל') , איתם שחזר בתשובה בעקבות מלחמת יום כיפור במהלכה קיבל את עיטור המופת על פעילותו בקרבות הבלימה מול הסורים הסתמן כ"הבטחה הגדולה" של הנהגת הציונות הדתית , בפועל הצליח איתם שקיבל בשנת 2002 את תפקיד יו"ר המפד"ל על "מגד של כסף" להסתכסך עם רבים מאנשי המפלגה , לפספס את "ההבטחה הגדולה" (המפד"ל בראשותו זכתה ב- 6 מנדטים בלבד )ולפרוש ממשלת שרון ערב תוכנית ההתנתקות בניגוד להחלטת סיעת המפד"ל אותה הוביל זבולון אורלב .
ב- 14 בפברואר 2005 הודח איתם מתפקיד יו"ר המפד"ל ויחד עם חברו יצחק לוי פרשו מהמפד"ל והקימו את סיעת "ציונות דתית לאומית מתחדשת " המתמודדת כיום לכנסת במסגרת ה"איחוד הלאומי".(מולדת , תקומה) ובה ממוקמים איתם ולוי במקומות 3 ו-4 בהתאמה.
זבולון אורלב – ממשיך דרכו של המר
אורלב , יליד 61 , התמנה בחודש יוני האחרון ליו"ר המפד"ל לאחר פרישתו של איתם , (הקשר היחיד בין השניים הוא שגם אורלב זכה בעיטור המופת על אומץ ליבו במלחמת יום כיפור) אורלב המתון ששימש בעבר כמנכ"ל משרד החינוך , וכיו"ר וועדת החינוך בכנסת רוצה להחזיר את המפד"ל לתחום החברתי,חינוכי , וללכת בדרכו של מורו ורבו זבולון המר ז"ל .