נדהמתי לשמוע ולראות הערב ב”מבט” את התחלת מסיבת הסיום, והתחלת החורבן של ביתי הפוליטי מימי נערותי בבית אאמו”ר זצ”ל בכפר הרואה ובמשך עשרות שנים עד היום, מהן שנים רבות כשאני חבר, האמור להיות פה ואצבע לשולחי משערי תקווה שבשומרון ולבטא עמדתם,במוסדות המפלגה המוזנחים, המדולדלים, והמזולזלים ע”י החברים שבחרנו, לצערנו, להוביל את התנועה.
הכרעות וסיכומים כפי שאתם מסכמים עם גורמים מחוץ למפלגה אסור להם לצאת , ולו רק לאור הכוכבים, ללא שנידונו ביסודיות לגופו של ענין במוסדות התנועה המוסמכים ועידה , מרכז, וכו’.
מהיכן צמח העוז ומאיפה באה העזות לפרק תנועה היסטורית בת עשרות שנים לצורך פתרון בעיות אישיות של מאן דהוא ?
“יבש חציר נבל ציץ” אך את האידיאל הבסיסי שלנו מזה עשרות שנים של ” תורת ישראל לעם ישראל בארץ ישראל” אסור לזנוח בעבור נזיד פוליטי עם תוחלת חיים של, בקושי, קדנציה אחת בכנסת.
נבחרתם להוביל תנועה היסטורית- רעיונית. אם אין ביכלתכם להמשיך ולהוביל, זכותכם וחובתכם לבוא למוסדות המוסמכים של התנועה, להניח המפתחות. ורק לאחר מכן לבקש המוסדות להחליט על הדרך החדשה ולבחור בכם להוביל התנועה בדרך החדשה שבה בחרתם.
“מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות” .
“ואין מזרזין אלא למזורזין”
בלב כואב
זאב נרי-ה