דו"ח וינוגרד יכול להתמצות בשמונה מילים המתייחסות לראש הממשלה, אהוד אולמרט: " כשל חמור הנוגע להפעלת שיקול דעת, אחריות וזהירות". גם תומכיו "הפבלוביים" של ראש הממשלה אינם חולקים על הממצאים החמורים של הדו"ח ועל המסקנות האישיות החמורות העולות מן הדו"ח ביחס לראש הממשלה. בשלב זה (רביעי בצהריים) ראש הממשלה מתבצר בתפקידו, אוחז בקרנות המזבח ומסרב להתפטר. אין לי כל ספק כי אטימותו של ראש הממשלה – למסקנות הדו"ח, להלכי הרוח בציבור ולאחוזי התמיכה האפסיים בו – לא תחזיק מעמד והוא ייאלץ להתפטר תוך זמן קצר.
יש יותר מסנונית אחת המבשרת על כך. התפטרותו של השר איתן כבל, דרישתו של יו"ר הקואליציה, ח"כ אביגדור יצחקי והתארגנותה של השרה ציפי לבני, הם רק קצה הקרחון של המתרחש בקואליציה ובקדימה. ניצנים נוספים נקראים, נשמעים ונראים הן מאחורי הקלעים ואפילו באמצעי התקשורת, על פרשניה, שעד כה נטו לשמר את אולמרט "האתרוג". דרך המלך לשינויים פוליטיים צריכה להיעשות בבחירות חדשות לכנסת. באמתחתי הצעת חוק לפיזור הכנסת ולהקדמת הבחירות, לאישורה דרוש רוב רגיל ואני רשאי להביאה בכל עת להצבעה במליאת הכנסת. מבירורים שערכתי עם ראשי המפלגות והסיעות בכנסת עולה כי בשלב זה אין כל סיכוי להשיג רוב לאישור החוק: קדימה (29 מנדטים), עבודה (19), ש"ס (12), ישראל ביתנו (11) והגימלאים (7) – 78 חכי"ם, מהווים בלוק חוסם לאישור החוק.
כאופוזיציה המבקשת להביא לשינוי ולהשפיע על דמותה של הממשלה הבאה, אחרי התפטרותו של אולמרט, יש צורך לחשוב או לשקול רעיונות פוליטיים נוספים, גם אם בשלב ראשון הם נראים בלתי שגרתיים ואולי אף בלתי מציאותיים. אם נסתפק במאבק פרלמנטרי וציבורי נחוש, שיביא לסילוקם של אולמרט ופרץ – האחראים הראשיים לכשלון, נקבל ממשלה חדשה בראשותה של ציפי לבני או בראשותו של שמעון פרס, עם אותו הרכב קואליציוני, וזוהי אותה "הגברת" גם אם שינתה את "האדרת". זו תהיה ממשלה עם אותה תכנית מדינית, עם אותה חולשה חברתית-חינוכית, עם אותו רפיון בכל הקשור לדמותה היהודית והציונית של המדינה.
בממשלת המשך שכזו אנחנו ממשיכים להיות מחוץ למגרש הממשלתי בו מתקבלות ההחלטות. הדרך החלופית, לאחר התפטרות אולמרט, היא לנסות ולגבש הסכמה להקים ממשלת חירום לאומית לתקופה קצובה של עד שנתיים, אשר תהיה מורכבת מכל המפלגות הציוניות ומושתתת על טיפול ושיקום בשלוש המערכות החיוניות למדינה: הצבא והביטחון, העורף, החברה והחינוך. בראשות הממשלה יכהנו ברוטציה לתקופות שוות נציג קדימה ונציג הליכוד. זוהי ההצעה היחידה שאני מכיר, אשר מסוגלת להתמודד עם מצב ברוח הלאומי הירוד, עם הייאוש, התסכול והאכזבה הרבה של אזרחי המדינה מהמערכת השלטונית. ממשלת חירום לאומית יכולה להפיח רוח של תקווה, ולהוביל לדרך חדשה. ממשלה שכזו גם תיטע אמון גדול יותר וביטחון עצמי של תושבי ישראל ביכולת להתמודד עם האתגרים הקיומיים המאיימים עלינו.
אני יודע כי הצעה שכזו יכולה לזכות להרבה הערות ציניות ואולי אף בביקורת צודקת הן מהצד הימני והן מהצד השמאלי של המפה הפוליטית. אך כיושב ראש המפד"ל וכחבר כנסת מטעמה אני מרגיש חובה לא לשבת בחיבוק ידיים, לשתוק ולתת למהלכים להתנהל מאליהם. תפקידנו הוא לגבש ולהוביל את הדרך המיטבית במציאות הקיימת והנתונה. על-פי מיטב הכרתי ומצפוני ההצעה לממשלת חירום לאומית היא ההצעה המיטבית במציאות הנתונה שבה אין רוב להקדמת הבחירות לכנסת. זוהי השעה בה יש להעדיף את טובת העם והמדינה על-פני אינטרסים אישיים ומפלגתיים. אם נצליח לשכנע בכך את ראשי המפלגות הציוניות בכנסת, יש סיכוי לממשלת חירום לאומית שתשקם את אמון הציבור במוסדות הדמוקרטיים של המדינה.
(פורסם גם בעיתון "הצופה" הבוקר)