אישיות פוליטית בכירה בעברה של המפד"ל המשילה את העדר התמיכה הרחבה במפד"ל לחברת המים הלאומית "מקורות". חברת "מקורות" דואגת לחפור בארות מים, לשאוב, להוביל, לחטא ולדאוג שבכל עת שיפתח הברז בכל בית בישראל יצאו מים נקיים בכמות הרצויה. אף אזרח לא העלה בדעתו להכיר על כך תודה ל "מקורות". כל אזרח רואה ביציאת מים עם פתיחת הברז דבר מובן מאליו שאינו מחייב שום הכרת הטוב. כך, אמרה אותה אישיות, מקבל הציבור הדתי-לאומי כדבר מובן מאליו שאינו מחייב הכרת תודה את כל מפעלי הציונות הדתית שהמפד"ל שקדה על הקמתם ועומדת על משמר קיומם בכל עת: מעונות "אמונה", החינוך הממלכתי דתי מגני הילדים, החינוך היסודי, הישיבות התיכוניות והאולפנות, תנועת הנוער "בני עקיבא", המכללות האקדמיות להכשרת מורים, ישיבות ההסדר, המכינות הישיבתיות לצה"ל, השרות הלאומי, המדרשות התורניות לבנים ולבנות, הגרעינים התורניים, ועוד מפעלים רבים וחשובים. בכלל זה צריך גם לציין את הסתדרות הפועל המזרחי, התנועה העולמית של המזרחי, איגוד המושבים של הפועל המזרחי, הקיבוץ הדתי, רשתות החינוך- מרכז ישיבות בני עקיבא, רשת אמי"ת, רשת נעם-צביה, ארגוני החסד ועוד ארגונים ציבוריים רבים.
גם אוניברסיטת בר-אילן הוקמה על ידי תנועת המזרחי ושנים רבות פעלה בחסותה. הציבור מקבל מפעלים וארגונים אלה כתופעת טבע רגילה וכחלק בלתי נפרד מהשגרה של המדינה, כאילו כל אלו הם מטעם המדינה, הוקמו ומתקיימים בלי קשר למפד"ל. פשוט נולדו עם המדינה בלי אבא ובלי אמא. החסידה הביאה אותם. כך גם עלולים לחשוב כי כל זהותה היהודית של מדינת ישראל המבוססת על מערכת חקיקה ענפה של כ-70!!! חוקים התגבשה ביוזמה ובפעילות נמרצת של… מפלגת העבודה, הליכוד,ישראל ביתנו,הגמלאים וכו', בלי כל קשר למפד"ל. גם אם ש"ס ויהדות התורה תרמו וסייעו לחקיקה דתית הם לא היוו מעולם את הבריח התיכון בסוגיה זו. הם תמיד העדיפו הישגים סקטוריאליים על פני המישור הלאומי והממלכתי. מתברר שאף על פי שמדובר בטעות אופטית ברורה ובאשליה מובהקת הציבור לא מכיר בכך, ויש צורך לשכנע אותו שזוהי אחיזת עיניים.
זהו סינדרום-תסמונת מסוכנת להמשך קיומה של הציונות- הדתית,מפעליה,ארגוניה וליכולת השפעתה על אופייה וצביונה של מדינת ישראל. שיהיה ברור באופן חד משמעי-שום מפעל ושום ארגון לא היה קם ולא היה מתקיים אם לא הייתה מסגרת פוליטית דתית לאומית, הן במישור הלאומי והן במישור המקומי, שעמדה ושעומדת מאחוריו. שום חוק המבטיח את זהותה היהודית של המדינה לא היה עובר בלי שהמפד"ל הארצית והמוניציפאלית הייתה היוזמת והמובילה שלו. נכון שבגלל גישתנו הממלכתית הגורסת שכל ההתנהלות של המדינה והשירותים הציבוריים צריכים להיעשות על בסיס ממלכתי ולא על בסיס של גמ"ח מפלגתי, כדוגמת ש"ס ויהדות התורה, יש קושי להסביר לאנשים את הקשר שבין החינוך הדתי לבין המפד"ל. אולם עלינו לחזור לומר ולהבהיר לציבור:
יש קשר חד חד ערכי ברור ומובהק בין כל המפעלים והארגונים שלנו לבין המפד"ל. כל מי שלא יפנים זאת יעמוד מול מציאות שתטפח על פניו וימצא את עצמו מול שוקת שבורה שלא ניתן יהיה לתקן אותה. נזק בלתי הפיך. בזכות גישתנו הממלכתית וקיבוע הישגינו בחקיקה ובקריטריונים משפטיים, גם אם אנו באופוזיציה אין קריסה או התמוטטות כללית של המערכות. מחיר האופוזיציה הוא השחיקה והכרסום במעמד,בתקציבים וביכולת ההשפעה הלאומית. ככל שתקופת האופוזיציה תתארך כך יגברו השחיקה והכרסום. דווקא תקופת האופוזיציה מלמדת כי הגישה הממלכתית אינה ערבות להמשך קיום מפעלינו וארגונינו כאילו לא קרה דבר ואינה מקנה חסינות גם בנושאים שהיינו בטוחים כי לא יוכלו ולא יהינו לפגוע בהם. עובדה שיש איום על השרות הלאומי, על המכינות הישיבתיות לצה"ל, על הקצאת שעות ההוראה לחינוך הממלכתי דתי, ועוד.
לגישה הממלכתית יש מחיר כבד בסינדרום-תסמונת "מקורות"- אשליה שאין צורך במפד"ל לקיום מפעלי הציונות-הדתית וארגוניה. מאבקינו הנחרצים, הנחושים, המוצלחים והנושאים פרי באופוזיציה כנגד מגמות לפגוע בציונות- הדתית, ובתפיסתה את אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, גם הם תורמים לסינדרום-תסמונת "מקורות"- לאשליה כאילו אין מחיר לאופוזיציה, וכאילו אין קשר בינם לבין המפד"ל. אני מקווה שאין צורך לשכנע את הציבור בצדקת דבריי באמצעות "תרגיל רטוב". כבר ב "ניסוי הכלים" ובשלב "התרגיל היבש" מתגלה ששום דבר לא מתקיים באופן אוטומטי.
לכל דבר יש הסבר פוליטי שמקורו במעמדה של המפד"ל. הביטחון העצמי המופרז שהכל יוכל להתקיים בלי קשר לעוצמתה הפוליטית של המפד"ל עלול לעלות במחיר כבד-מעין מחדל יום הכיפורים של הציונות-הדתית. כבר היו לנו יועצים אסטרטגים שהציעו לנו להוכיח לציבור את צדקת טענותינו בכך שפשוט נפסיק לטפל בהיותינו באופוזיציה בכל תחומי החיים של הציונות הדתית ונאפשר קריסה והתמוטטות. אחריותנו הציבורית והשליחות האידיאולוגית שלנו מונעים מאתנו לנהוג בדרך זו,ואין לנו כלל התלבטות בסוגיה זו. אולם ניתן להוכיח זאת במישור המוניציפאלי.
באותם רשויות מקומיות בהן הפסידה המפד"ל ייצוג פוליטי, ניתן בנקל להצביע על הקשיים לקיים את השבת בפרהסיה, החינוך הדתי, אמונה, בני עקיבא,עזרא, הרבנות, השירותים הדתיים, ולהקים בתי כנסת ומקוואות. זהו חשבון הנפש הציבורי שצריך לעשות כל אחד מאתנו. אף שאנו מתפללים בימים הנוראיים כל אחד על עצמו ועל משפחתו, יש לנו מחויבות להתפלל גם בעד התנועה, בעד העם, בעד הארץ ובעד מדינת ישראל. תכלה שנה וקללותיה,תחל שנה וברכותיה. אני מאחל לכם שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה
פורסם בעלון ''כיפה אחת''