ביום ג' הקרוב יערוך בנימין נתניהו יו''ר הליכוד והמועמד המבטיח לראשות הממשלה טלפונים אחרונים מהמטה הקטן שהוקם לצורך הבחירות הכי סגורות מראש בתולדות הליכוד, הבחירות לתפקיד יו''ר הרשימה בניסיון אחרון למנוע תדמית קיצונית ימנית דתית מהליכוד.
למרות החשש לאבד את התפקיד אקח על עצמי ריסק מקצועי גדול ואנחש כי גם ביום ד' עדיין יתנוסס שמו של בנימין נתניהו על דלת לשכתו של יו''ר הליכוד במצודת זאב.
כשהתבקשתי להקדיש את הטור הנוכחי לנושא הבחירות בליכוד מיד עלתה במוחי אמרת שפר שהפנה אבי שיחיה, מתעב הפוליטיקאים אל אחד מנציגי הפוליטיקה המקומית מהזן המצוי חסר עמוד השדרה וחובב כסא הבשר: "במקום שאין איש אפילו ההרינג is a fish ".
אם נבחן היטב את מגוון ההתמודדויות על ראשות מפלגות לאורך חיי המדינה נגלה כי תמיד נתגלו ערב בחירות פנימיות מועמדים אלמונים שקנו את עולמם בשעה אחת ובשלוש פרסומות עם תמונה בתקשורת.
כך הדבר גם בליכוד. לפני מספר שנים הבין משה פייגלין, יהודי מאמין בעצמו (לפעמים קצת יותר מידי) שהליכוד היא הפלטפורמה המתאימה למי שרק מספר שנים קודם לכן קבע את משכנו מחוץ לקונצנזיוס כראש תנועת המרי "זו ארצנו".
במפלגה זו ידע פייגלין יעשו תמיד מרבית מנהיגיה את החשבון הפוליטי שיסדר להם רכב, לשכה ושני עוזרים לקדנציה נוספת על פני מלחמה אידיאולוגית המסוכנת לעור הכסא.
כך נדחקו אידאליסטים כגון עוזי לנדאו אל מחוץ לרשימה לכנסת, כך זכתה נעמי בלומנטל בטלנובלה "סיטי טאוור", כך גם נוצר המצב בו מרבית חברי "תנועת קדימה" הינם ליכודניקים ושרים או סגני שרים לשעבר (תלוי במידת הקרבה לעמרי שרון).
וכך הגיע המפלגה לפי פחת של 12 מנדטים בראשותו של מי שזכה לכינוי "המזגזג" ועלה חזרה לגדולות (בעיקר בסקרים) בסיועם הלא מכוון של נסראללה ואהוד אולמרט ראש הממשלה הכי לא אהוד בתולדות המדינה.
חזרה לפריימריס. פייגלין הבין שדווקא הליכוד על שלל תסכוליו ותפקידיו יכול להוות כר פעולה נרחב למי שהפרוטה מצויה בכיסו והאמונה בוערת בליבו.
פייגלין החל ללבוש חליפות, לרקום דילים עם חברי המרכז, לפקוד את הציבור האמוני (זה שהתפקד לליכוד באלפיו ושבבחירות באזור מגוריו לא אותרו פתקים הנושאים את האותיות מח"ל) ולפרסם מודעות המורכבות בעיקר מתמונת ענק שלו תחת הגימיק הגאוני "משתלטים על הליכוד מבפנים".
והגימיק אכן עבד אלמלא החלטתו של שופט עקשן שהחליט לאשר לעזמי בשארה מאזדה 5 ופנסיה על חשבון הציבור הישראלי ולפסול את פייגלין מלהיות נציג ציבור. היה זה האחרון חבר כנסת כבר בקדנציה הקודמת בשכנות פרלמנטרית למתמודדת סדרתית נוספת בשם פנינה רוזנבלום.
חוק פוליטי ידוע אומר כי אחד הדברים שצריך לדעת מנהיג הוא להתמודד ולהפסיד. הלוגיקה הנובעת ממשפט זה אומרת כי מי שמפחד להתמודד לעולם לא ינצח. ומי שיודע שלעולם לא ינצח לא צריך לפחד להתמודד. וכזה הוא פייגלין ידידנו.
בחושיו הפוליטיים יודע פייגלין כי שועלי הליכוד כגון סילבן שלום, לימור לבנת וישראל כץ לא יכולים לקחת את הסיכון של התמודדות שבסופה יספרו 10-15% בחשבון הקלפיות שלהם מה שיותיר אותם חסרי כוח פוליטי ויסכן את חברותם בכנסת הבאה ואת התרפקותם בלשכת השר הנאה.
פייגלין יודע שאף אחד מאלו המוזכרים מעלה לא יכול להרשות לעצמו להפסיד לפייגלין וכך הפך פייגלין לנהנה העיקרי ממצביעי המחאה ולזה שאף הצליח להוציא את ביבי בשבוע שעבר לסיור בשומרון על מנת ל"העיר את השטח" שהרי ביבי בחלומותיו הגרועים ביותר לא חלם על כך שיריבו העיקרי על מנהיגות המפלגה הציונית ימנית ועל כותרות העיתונים בלילה שלאחר הבחירות יהיה צעיר מזוקן חובש כיפה ובעל עבר פלילי התומך בסרבנות ושהשאלה העיקרית שתופנה אליו לאורך מסע הבחירות היא "מה זה אומר על הליכוד"?.
כלל ידוע נוסף בפוליטיקה אומר כי בכל התמודדות לראשות מפלגה יזכה המתמודד הנגדי למינימום של 15-25% מהקולות בקלפי גם אם המועמד עונה או לא עונה לשם "דחליל".
פה נכנס לתמונה "הרינג" חדש שהריח את ריח הדגים ממזנון הכנסת ועונה לשם דני דנון. דנון הצעיר שכיהן עד כה כיו''ר הליכוד העולמי (מישהו יודע מה זה אומר?) וגדל על ברכי הליכוד זיהה בחושיו הפוליטיים את ההזדמנות לקבל כותרות ולהגדיל את סיכויו להיבחר לכנסת הבאה וקפץ על קהל תומכי ה"דחליל" מהפיסקה הקודמת תוך שהוא תוקף כאילו אין מחר את משה פייגלין ה-"משיחי תמהוני" לדבריו בניסיון אחרון להגיע ל-10% מכובדים ובמקדמה נכבדה לעשירייה השנייה של הליכוד בקדנציה הבאה .
פייגלין מצידו אימץ את תיאורית הדחליל של הח"מ והאשים את דנון בהיותו מועמד "קש" של נתניהו".
"מעניין" ככל שיהיה המאבק דלעיל סביר להניח כי בקצב המאורעות האחרונים לא תתפוס הידיעה על נצחונו של נתניהו את הכותרות הראשיות בעיתונים היומיים הותיקים "מעריב" ו"ידיעות".
למזלו של נתניהו (למרות שספק אם המזל משחק במקרה זה) השיק בדיוק לפני שבועיים ידידו המיליארדר שלדון אדלסון יומון ישראלי חדש תחת השם "ישראל היום" שישמח לתקן את העיוות ולהקצות את הכותרת הנכונה לאדם הנכון על פני 350,000 עותקים.
ומה לגבי פייגלין ודנון אתם שואלים? שני אלו ישמחו לפרוט מעל גבי מקור ראשון ואתרי האינטרנט (להם הקצו השניים במקרה את מרבית תקציב הפרסום) את תחושת ההישג על תוצאות הבחירות להבטיח לכולם כי הם מתכוננים "להמשיך בדרכם האידיאולוגית עד הסוף", כי "זוהי רק ההתחלה", "עוד ישמעו עלינו" ולקוות כי גם בבחירות הבאות יברח סילבן לחו''ל.