לאחר שקראנו בפרשת יתרו על מעמד הר סיני, ובפרשת משפטים על המצוות המסדירות את "בנין החברה היהודית על עיקרון הצדק והאנושיות" (כדברי הרש"ר הירש בפתיחה לפירושו על פרשת משפטים), אנו קוראים עתה אודות התרומה שכל נדיב לב הביאו להקמת המשכן. על אף שלכאורה עניין המשכן והתרומות שהתקבלו מבני ישראל עבורו, נראה לא שייך לרצף המצוות המהוות בסיס לבנין האומה, הרי שמעשה המשכן הוא נדבך נוסף ברצף בו אנו עוסקים.
מעמד הר סיני, בו קיבלנו את עשרת הדיברות, לא היה אירוע חד-פעמי. אמנם רק בו שמע העם כולו את דברי ה' מתוך האש וחזה בגילוי השכינה, אך מעמד זה נמשך אל מעמד קבוע של התגלות שכינה בישראל. זאת, באמצעות הקמת המשכן – בית לשם ה'. ומאוחר יותר, עם בניית בית המקדש בירושלים, תשרה בו השכינה דרך קבע. נזכה מהרה לחדש מקדשנו, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
אמנם, מן הראוי שנדייק בפסוק זה, שלא נאמר בו: "ועשו לי משכן", אלא "מקדש". גם לא נאמר "ועשו לי מקדש". נקודה. אלא "ושכנתי בתוכם". כלומר המטרה של "ועשו לי מקדש" היא בעבור "ושכנתי בתוכם" – בתוך כל אחד מבני ישראל. אך למעשה כאשר נגיע לפרשת פקודי, נקרא בסופה שכאשר הסתיימה מלאכת בניית המשכן נאמר "ויכס הענן את אוהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן" (מ', ל"ד), אך התורה לא אומרת שכעת הקב"ה שוכן בתוך כל אחד מבני ישראל".
נראה אם כן, שרצף המצוות ומעשה בניית המשכן קשורים זה בזה: תחילת הדרך אל הקדושה, אל המקדש – להשראת שכינה תמידית בכללות האומה ובתוך כל אחד ואחד, היא באמצעות קיום המצוות. כפי שאנו לומדים מאוחר יותר, בפרשת קדושים: "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' א-לוקיכם" (ויקרא י"ט, ב'). כלומר, על מנת להגיע לקדושה זו, אנו צריכים לקיים את המצוות שניתנו קודם לכן: "איש אימו ואביו תראו ואת שבתותי תשמרו", "לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו", "לא תעשו עוול במשפט", "ואהבת לרעך כמוך" וכו'.
אולם גם קיום המצוות לא עומד בפני עצמו, ללא בניית המשכן. לדעת חלק מהפרשנים, הציווי על המשכן הוא במטרה לכפר על חטא העגל. בעגל נאמר "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באוזניהם ויביאו אל אהרון" (ל"ב, ג'). וכנגד זאת, בבניית המשכן: "כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל כלי זהב…" (ל"ה, כ"ב). אנו למדים שהתלהבות העם לצורך הקמת המשכן, איננה מחליפה את עבודת ה' באמצעות קיום המצוות, ובאם ישנו "פספוס" או חטא (מלשון החטאת המטרה) בקיום המצוות, יכופר הדבר במשכן (ומאוחר יותר בבית הקבע, במקדש). ובאמת, כאשר מסיים שלמה המלך את בניית בית המקדש, אומר הקב"ה: "הבית הזה אשר אתה בונה, אם תלך בחוקותי ואת משפטי תעשה ושמרת את כל מצוותי ללכת בהם והקימותי את דברי איתך אשר דיברתי אל דוד אביך. ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל" (מלאכים א', ו', י"ב).
מובן אם כן, שהציווי "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", מכוון לכך שכל אחד בישראל, בעשותו את מצוות ה', מקים "מקדש לעצמו" ובכך מביא ל"ושכנתי בתוכם". אך עם זאת, מובן שהקמת המשכן איננה "תנאי" הכרחי להשראת השכינה בבני ישראל. עלינו לקדש עצמנו באמצעות קיום המצוות. הבסיס למצוות כאמור, הוא בדיברות שעל הלוחות שניתנו לנו בסיני. כעת, עם בניית המשכן, אותם לוחות מקומם לשכון בארון הברית, הוא "מרכז ולב" המשכן. הציווי על הקמת הארון, מקום שמירת הלוחות, הוא ייחודי משאר הכלים שנבנו לשמש במשכן. בכלים השונים ניתן הציווי "ועשית" בלשון יחיד ("ועשית מנורת זהב", "ועשית שולחן", "ועשית כפורת" וכו'). אך בציווי לבניית הארון נאמר "ועשו ארון" בלשון רבים. רבנו בחיי מביא בפירושו מדרש חז"ל שנותן טעם לכך: "אמר ר' יהודה בר שלום: אמר הקב"ה, יבואו הכל ויעסקו בארון, כדי שיזכו הכל בתורה". כלומר, בניית הארון, או כפי שנראה מהמדרש, לימוד התורה שניתנה לנו ושהושמה בארון, מיועדת לכל אחד ואחת בישראל.
ואם פתחנו ואמרנו שהמצוות הן המסדירות את "בנין החברה היהודית על עיקרון הצדק והאנושיות", כדברי הרש"ר הירש, הרי שבמעשה בניית המשכן ממשיך הרצף ובא לידי ביטוי כאשר התורה מאריכה ומתארת את נדיבות העם להביא תרומות למשכן: "קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב ליבו יביאה את תרומת ה'… ויבואו כל איש אשר נשאו ליבו וכל אשר נדבה אותו רוחו הביאו… כל נדיב לב הביאו… כל איש ואישה אשר נדב ליבם אותם להביא לכל המלאכה".
המשכן, ממוקם במרכזו של מחנה ישראל, בליבו, וזהו בין השאר ביטוי לפנימיות של עם ישראל, כפי שמלמדים אותנו הפסוקים לעיל. לעומת זאת, אצל אומות העולם, גורמים אחרים תופסים את המרכזיות. בין אם מדובר בגורמים כלכליים, חברתיים, תרבותיים, גאוגרפיים וכיוצ"ב. להבדיל, אצל עם ישראל, קיום רצונו של הקב"ה מעיד על כך שהפנימיות, ה"לב" והעיקר – נובעת ממקור א-לוקי. וכך מסביר מרן הרב קוק זצ"ל באורות התחיה (עמוד ס"ד): "תכונת נפשה של כנסת ישראל היא נבדלת בעיקרה מתכונת הנפש של כל עם ולשון. בכל עם ולשון הנקודה הפנימית של חפץ החיים הקבוציים, מיוסדת היא על התוכן הכלכלי לכל צורותיו, ביסוד הדאגה הפנימית השרויה בקרב האדם לבצר את מעמד חייו הגשמיים… בישראל מונחת התכונה האלוקית במעמקי טבע נשמת האומה".
אמנם מקומו של בית המקדש, לב ליבו של עם ישראל הוא רק בארץ ישראל. ורק לאחר שבני ישראל יכנסו לארץ וינחלו אותה, יעסקו בבניית המקדש, מקום השראת השכינה התמידית. אך כבר עתה, עם בניית המשכן הארעי נדרש כל אחד מישראל כלפי עצמו "ועשו לי מקדש". כבר מעתה, לאחר קבלת הבסיס שבלוחות הברית ובמצוות, נעשית ההכנה להשראת השכינה "ושכנתי בתוכם".
שבת שלום!