ח"כית לשעבר גילה פינקלשטיין העלתה ברשימתה הראשונה ב'מפדלניק' שאלות רבות ונוקבות על הציונות הדתית בכללותה. הנושאים שגילה דנה בהם רבים ומגוונים- החל המצב במנדטים וכלה ביחסי דתיים ושאינם דתיים. ברשותכם אתייחס למספר נקודות מהשקפה מעט שונה:
כולנו יודעים שכוחו האלקטוראלי של ה"כיפות הסרוגות" הרבה יותר משמעותי מתשעת המנדטים שנמצאים כיום במפלגה המאוחדת. השאלה המתבקשת הינה: מדוע רבים מבני הציונות הדתית מצביעים עבור מפלגות אחרות?
האם "ישראל ביתנו" של ליברמן דואגת לצביונה של השבת ? או לחיזוק ההתיישבות?
האם ה"עבודה" תחזק את מפעל החינוך הדתי לאומי?
התשובה – העדר רצון ויכולת להנהיג
קרה דבר רע למפד"ל בעשור האחרון- איבדנו את הרצון ויכולת שלנו להוות אלטרנטיבה טבעית לציבור שלנו. הרושם (או העדר הרושם) שראשי המפלגה משדרים כלפי מטה הוא של חימום כיסא ובעיקר שב ואל תעשה.
העדר מסר עקבי , חוסר תקשורת והתאבנות של מוסדות המפלגה גרם לכך שרבים מצביעים למפלגות אחרות מתוך אילוץ, הם פשוט לא מאמינים למסר הנוכחי של המפד"ל.
מה הפתרון?
קצת חבל לי שגילה לא טרחה למקד חלק מדבריה על איך מחזירים את "הבנים שלנו" הביתה. אני מסכים שיש הרבה מה לעשות על מנת שנתנחל בלבבות אחינו הפחות אדוקים מאיתנו אך יחד עם זאת לא נעשה דבר להשיב את האלקטורט הטבעי שלנו הביתה!
המפלגה כיום דומה לרכב שנמצא באופן קבוע במהלך סרק. גם אם הנהג לוחץ על דוושת הדלק הרכב לא ינוע. אין היום תחושה של עשייה. הועדה המתמדת סוף-סוף (לאחר יותר משנה)סיימה את תפקידה.מדוע היה צורך להתמהמה??! המפלגה צריכה להתכונן כבר היום על המערכות הבאות: המערכת המוניציפאלית והבחירות הכלליות הבאות. כל יום שעובר בלא עשייה מרחיק אותנו יותר מהיעד.
כתבתי רבות בשנה האחרונה על החזון שלי שבו הציונות הדתית חוזרת להוות כח פוליטי ממשי שמוביל ומנהיג תהליכים ברמה הלאומית. לפעמים אני מרגיש כמו תקליט שבור.
מספיק שהכוחות המובילים במפלגה יקבלו על עצמם יעד אחד בר השגה בו ניתן להראות לציבור ש "המפד"ל שוב מסוגלת להוביל תהליך של תמורות ושינויים"
אם הציונות הדתית תשכיל להפנים שחייבים לשנות איך דפוסי ההתנהלות שלנו, נחזור להוות אופציה ראשונה לקהלים שאבדו.
חשוב ביותר- חייבים להראות לציבור שהמפד"ל למדה מטענותיה.:
המפלגה תקים מעין "קבינט" צללים שחבריה יעסקו בעיקר בנושאים החזקים שלנו- חינוך, רווחה שירותי דת. על הקבוצה להציע פתרונות חלופיים לאלו של הממשלה, פתרונות שמטיבים עם כולם ולא רק למגזר שלנו(קשה אך בר השגה)
דיברור המפלגה: המצב היום היא בדיחה לא מוצלחת!! כל ח"כ מדברר את עצמו. אין מסר אחיד! אין שאילתות רלוונטיות! איך אנחנו מצפים להעביר מסרים בתקשורת הכללית אם אנחנו לא לוקחים את עצמנו ברצינות!!!
להשאיר את הכביסה בבית: ישנו הבדל עצום בין ביקורת בונה לבין שימוש ציני בהודעות לעיתונות על מנת לנגח את חברי הסיעה (הגדולה ממילא) חברים יקרים- תתעשתו!!!
אם המדינה הולכת לבחירות כלליות בשנה הקרובה- אין לי ספק שבמצב הנוכחי רבים ממתפקדי המפד"ל לא יצביעו עבור המפלגה! האחריות שלנו כנבחרי ציבור הינו יצירת הלך רוח חיובי ולא שלילי.
עדכון המצע: מתי סוף-סוף יתקיים דיון מעמיק ורציני על המסר של הכיפות הסרוגות? אם לא נעדכן את המסר שלנו היום הציבור לא יחכה למחר ל מנת להצביע לנו!
אני בניגוד לגילה לא מוטרד מכך שקהלים שמגדירים עצמם חילוניים לא מצביעים לנו בהמוניו. אם הייתי יהודי שלא שומר מצוות לא הייתי טורח להצביע עבור מפלגה שלא מגובשת דיו.
עדיין לא מאוחר לתקן. אפשר לכנס מרכז ולהתחיל לתקן את הדרוש תיקון.
אם המפד"ל תשדר עשייה, קו הסברה עקבי ורענון מסרים נראה חזרה של האלקטורט הטבעי הביתה. ברגע שנוכיח לעצמנו שהפנמנו- נוכל לנסות לשכנע אחרים להצביע עבורנו.