לדברי שקד, “בתחום החקיקה אין דבר כזה וטו על חקיקה, כיוון שהכנסת היא הריבון והיא זו שצריכה להכריע. אני מתייעצת עם הייעוץ המשפטי גם לממשלה וגם לכנסת. היו מקרים שהצוות של הייעוץ המשפטי לממשלה חשב שיש קשיים ולמרות זאת העברנו אותו, כמו החלת חוק האומנה על יהודה ושומרון. או חוק שמאפשר לתבוע את הרשות הפלסטינית על התערבות שלה בטרור. אני רואה את הייעוץ המשפטי כמו “עורך דין – לקוח” – מתייעצים, אבל בסוף הריבון הוא המחוקק. בהחלטות ממנהליות אם היועמ”ש אומר שיש מניעה משפטית בוודאי שאנחנו לא מעבירים את ההחלטה. בחקיקה, אנחנו יכולים להתייעץ אבל בסוף נבחרי הציבור הם שמקבלים את ההחלטה”.
לפקיד ציבורי, בכיר ככל שיהיה, אין זכות וטו. יועץ משפטי לממשלה יכול לייעץ. בסוף ההחלטה היא על נבחרי הציבור”. ביטול ועדת איתור ליועמ”ש: “מה שטוב לרמטכ”ל טוב גם ליועמ”ש” בדבריה, סיפרה השרה שקד כי בשבועות האחרונים היא פועלת להעביר החלטת ממשלה לביטול ועדת האיתור ליועץ המשפטי לממשלה. “הגשתי הצעת מחליטים לממשלה שממתינה להעלאתה בישיבת הממשלה בידי ראש הממשלה”, סיפרה.
“הליך המינוי ליועץ המשפטי לממשלה שאני מציעה דומה להליך מינוי הרמטכ”ל – מה שטוב למינוי של מי שאמור להגן על אזרחי ישראל בזמן מלחמה, יהיה טוב לא פחות למינוי יועמ”ש”. שקד הדגישה כי, “הגיע הזמן להפחית דרמטית את הרגולציה הבלתי נגמרת. זה נכון להליכי בחירה, וזה נכון לא פחות גם לעסקים. לאחרונה הוכח, מנציב הביקורת על הפרקליטות – היה הליך של ועדת איתור, ודווקא הוא יותר הסתבך, ואחרי שהעברנו את חוק הנציבות והתעקשתי מאוד שלא תהיה ועדת איתור – זה הוכיח את עצמו. נבחר השופט דוד רוזן. צריך לתת לנבחרי הציבור את היכולת למנות את מי שהם חושבים שזה נכון ולא להתכסות בכסות של ועדת איתור. עדיף שזה יהיה ‘על השולחן’. יש מנגנונים טובים לא פחות, כמו ועדת טירקל שפותחת את המינוי לדיון ציבורי”.
על פי הצעת המחליטים, היועץ המשפטי לממשלה ימונה על ידי הממשלה בהתאם להצעת שר המשפטים. לפני הבאת המועמדות לאישור הממשלה, הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים (ועדת טירקל) תבחן את המועמדות ותוודא בין היתר כי המינוי לא נעשה מסיבה שאינה ראויה, כמו זיקה אישית, זיקה עסקית או זיקה פוליטית לגורמים בממשלה. הליך המינוי יהיה דומה להליך המינוי של בכירים אחרים כמו רמטכ”ל, מפכ”ל המשטרה, ראש השב”כ, ראש המוסד, נציב בתי הסוהר, נגיד בנק ישראל והמשנה לנגיד בנק ישראל. מועמד לתפקיד יוכל להיות מי שנמצא על ידי ראש הממשלה או שר המשפטים ככשיר להתמנות לשופט בבית המשפט העליון, לפי הכללים הקבועים בחוק, וכן עומד בכללים שהתוותה הוועדה הציבורית לבחינת דרכי המינוי של היועץ המשפטי לממשלה (ועדת שמגר). ועדת האיתור הוקמה בהחלטת ממשלה בשנת 2000, נוכח המלצת ועדת שמגר, ומטרתה היה להמליץ לממשלה על המועמדים לתפקיד היועמ”ש. מאז קבלת ההחלטה, מונו שלושה יועצים משפטיים לממשלה.
בשנת 2004 הוצעו שלושה מועמדים, ובסוף נבחר מני מזוז; בהליך שהתקיים. לקראת המינוי שהושלם בשנת 2016, היועמ”ש אביחי מנדלבליט נבחר באמצעות ועדת האיתור, אך הוועדה הצליחה להגיע להסכמה רק ביחס למועמד אחד. זאת, על אף בקשת שרת המשפטים כי הוועדה תמליץ בפניה על שלושה מועמדים. שרת המשפטים קיבלה את המלצת הוועדה והחליטה שלא לעמוד על בקשתה לקבלת המלצה על שלושה מועמדים. בשנת 2009, לנוכח חוסר יכולתה של הוועדה להגיע להסכמה, קיבלה הממשלה החלטה, לפיה המינוי שעמד על הפרק באותה העת, של יהודה וינשטיין, יוצע לממשלה על ידי שר המשפטים, וכך היה. “ביטול ועדת האיתור הוא חלק מהגברת המשילות”, הוסיפה שקד.
“העבר הוכיח כי אין תוחלת להליך שהתנהל בבחירת היועץ המשפטי לממשלה ב- 15 השנים האחרונות, ובמקום המטרה המוצהרת של הוועדה, התברר כי אותה שיטה רק מקשה על ההליך, בלי כל יתרון. יש לזכור כי אושיות משפטיות וטובי היועצים המשפטיים לממשלה, כמו חיים כהן, יצחק זמיר, מאיר שמגר ואהרון ברק, נבחרו לתפקיד גם בלי אותה ועדת איתור”.