“בשל התנהלותו של השר רפי פרץ מאז הצטרף לקואליציה והצבעתו בניגוד לעמדת מפלגת ימינה, על ועדת הכנסת לקבוע כי חה”כ פרץ פרש מסיעתו שלא במסגרת התפלגות ולמעשה מעל באמון שנתן בו הציבור. חוק יסוד: הממשלה קובע כי שר אשר פרש מסיעתו ולא התפטר מהממשלה סמוך לכהונתו, לא יכהן כשר בתקופת כהונתה של אותה הכנסת. בשל כך על השר פרץ להתפטר מתפקידו כשר לכל תקופת הכנסת ה-23”
ב- 17.5 הושבעה ממשלת ישראל ה-35. במסגרת השבעה זו הצביעו חברי הכנסת, בין היתר, גם על כניסתו של חה”כ רפי פרץ לתפקיד השר לענייני ירושלים ומורשת. זאת, על אף שסיעת ימינה, ממנה נבחר חה”כ פרץ לכנסת ה-23, נמצאת באופוזיציה.
השבוע, פורסם בתקשורת כי השר פרץ הגיש לוועדת הכנסת בראשות ח”כ גינזבורג הודעה על התפלגותו מסיעת ימינה. תיקוני החקיקה שבאו לאחר התרגל המסריח בשנת 1990, נועדו להסדיר את מערכת היחסים בין הסיעה לחבריה, על מנת למנוע מחבר כנסת שנבחר במסגרת רשימה מסוימת לערוק לסיעה אחרת, רק בשל הבטחה של תפקיד, כלומר למנוע מעילה באמון הבוחרים. בפועל, השר פרץ הצביע נגד עמדת סיעת ימינה בעניין הבעת אי-אמון בממשלה לא פעם אחת ולא פעמיים. כך למשל ביום השבעת הממשלה הצביע פרץ בעד כינון הממשלה ה-35 ובניגוד לעמדת סיעת ימינה, זאת משום שחתם עם רה”מ נתניהו על הסכם למינויו לתפקיד שר – תפקיד המהווה תמורה לפרץ עבור כניסתו לקואליציה.
לטענת התנועה, על ועדת הכנסת חלה החובה לקבוע על סמך החומר העובדתי ובהתאם לחוק יסוד: הכנסת – כי חה”כ פרץ פרש מסיעתו שלא במסגרת התפלגות. חוק יסוד: הממשלה קובע כי שר אשר פרש מסיעתו ולא התפטר מהממשלה סמוך לכהונתו, לא יכהן כשר בתקופת כהונתה של אותה הכנסת. משכך, על חה”כ פרץ גם להתפטר מתפקידו כשר לכל תקופת הכנסת ה-23.