יו”ר האיחוד הלאומי ח”כ בצלאל סמוטריץ’ ביקר הבוקר בעיר ביתר עילית והצטרף לחמ”ל שהובילו אנשי המל”ל, גורמי העירייה ופיקוד העורף
ח”כ בצלאל סמוטריץ’ ביקר אמש בחמ”ל העירוני בביתר עילית עם אנשי המל”ל, פיקוד העורף, פיקוד המרכז והעיריה ועם התושבים שם שכבר כמה ימים תחת הסגר. “יש שם המון אנשים עם רצון טוב שעובדים קשה וחשוב לי לחזק אותם, ובכל זאת התחושה של הנהגת העיר והתושבים היא של כאוס גדול. כאילו סגרו, נעלו, וזרקו את המפתח לים כסוג של ענישה, עם איומים שה”ענישה” תוחמר אם לא יהיה ציות לסגר והתחלואה תתגבר.
זה כמובן רחוק מלהיות האמת ויש כאן כנראה פער גדול בשיקוף המציאות לתושבים ולהנהגת העיר.
הנה כמה מהתובנות הראשוניות שלי איך אפשר לשפר את זה:
המהלך לא יצליח בלי הסברה שתייצר הזדהות של אנשי העיר – מההנהגה הרבנית והפוליטית ועד אחרון התושבים. כפי שכתבתי ביום חמישי לגבי הציבור הכללי, ציות אזרחי נבנה באמצעות הזדהות והבנה ולא באכיפה דרקונית שרק מייצרת תסכול ותחושות אנטי. זה נכון שבעתיים כשהסגרים מכוונים לאוכלוסיה ספציפית שמרגישה רדופה שלא בצדק.
זו חייבת להיות הסברה בשפה, בכלים ובדרכי התקשורת של האוכלוסיה המקומית.
ההסברה צריכה לכלול הבנה של חומרת המחלה (בשונה מהגל הראשון, הפעם התחושה היא שזה לא נורא. אין הרבה חולים קשים ומונשמים, ובטח לא מתים), הבנה של הרציונל של הסגר – מה הצדקה שלו (שקיפות מלאה של הנתונים!), מה הוא נועד להשיג ואיך כל הגבלה שמטילים במסגרת הסגר משרתת את התכלית שלו.
מה המאמצים שהממשלה עושה מהצד שלה – בדיקות מהירות, סגירת מעגל זריזה של חקירות אפדמיולוגיות (אחרת זה מעגל שאין לו סוף), הוצאה מהירה של החולים למלוניות ייעודיות לאוכלוסיה החרדית (כולל מענה למשפחות עם ילדים קטנים). מעטפת לתמיכה אזרחית באוכלוסיית העיר לתקופת הסגר. ולא פחות חשוב מכך – מענה כלכלי לפיצוי התושבים שלא יכולים להתפרנס בתקופה הזו. מי שצריך להאכיל עשרה ילדים ולא יודע איך הוא עושה את זה לא ישתף פעולה עם שום דבר. זה לא דבר נפרד ש”הוא לא באחריותנו” כפי ששמעתי שם לא פעם ממי שאחראים לאכוף את הסגר עצמו. זה חייב להיות חלק מהמענה השלם שנציגי הממשלה צריכים להציג לתושבים כדי לקבל את אמונם ואת שיתוף הפעולה שלהם. לזה קוראים ראיה מתכללת ולא מקוטעת.
חייבים להיות בחמ”ל נציגים של משרד האוצר, הביטוח הלאומי ושירות התעסוקה שיכשירו מתנדבים מהעיר לאייש מוקד שיסביר לאנשים את זכויותיהם, ידריך אותם בהגשת הבקשות וכו’, וירגיע אותם.
כרגע הנהגת העיר לא מחוברת לתהליך, ובצדק מבחינתה. היא מרגישה שכפו, ועדיין כופים, עליה משהו שהוא לא מבינה ולא מסכימה איתו. אז היא מתפקדת באירוע כמי שכפאה שד ולא רתומה להצלחתו. היא נהנית מאמון התושבים ולא מוכנה לפגוע באמון הזה ולתווך להם אירוע שהיא לא מבינה אותו וממילא לא מאמינה בו. חייבים לשבת עם רבני העיר והקהילות, שרופאים יסבירו להם את חומרת האירוע ונחיצות הצעדים שנוקטים במסגרתו, העיריה חייבת להיות שותף מרכזי בקבלת ההחלטות כדי שהיא תהיה שלמה איתן, תיישם אותן ותתווך אותן לציבור כדי לרתום אותו לשתף פעולה. זה פשוט לא יכול לעבוד אחרת.
עם שיתוף פעולה של התושבים אפשר יהיה לסיים אירוע כזה מהר באופן יחסי. בלי שיתוף פעולה זה ילך ויחמיר, ובמצב הנוכחי קשה לצפות לשיתוף פעולה של האוכלוסיה.
רק כאשר ההנהגה המקומית תהיה שותפה אמיתית, כאשר יהיה רציונל ברור, והתחושה תהיה שהממשלה עושה כל מה שנדרש ממנה אפשר יהיה לבנות הזדהות ציבורית ולרתום את הציבור למאמץ הלאומי הזה.
אני קורא לראש הממשלה לשבת עוד הערב עם השרים והח”כים החרדים, לחבר אותם למהלך, להסביר להם את הרציונל השקיפות מלאה ולדאוג שהם יזדהו איתו ויסבירו את זה לציבור שלהם. אם הם לא ישתכנעו זה לא יעבוד. אם הם לא מבינים וממילא תוקפים את צעדי הממשלה כיצד ניתן לצפות שהציבור ייתן אמון וישתף פעולה?! במקביל חייבים לשבת שוב עם ההנהגה הרבנית של הציבור החרדי ברמה הארצית, להסביר להם, לקבל את תמיכתם ולגייס אותם להסברה. כדי שהם יסכימו להירתם הם חייבים לדעת שיש מענה כולל, רפואי וכלכלי, שהממשלה עושה את כל שביכולתה ושההתגייסות והמחיר הציבורי “שווים” את זה ושביחד אפשר יהיה להתגבר על הקורונה ולחזור שוב לסוג של שגרה גם באזורים האדומים.
המחשבה שאפשר להטיל סגר כפוי ולאכוף אותו באמצעות המשטרה היא מופרכת ורק תביא לעוד ועוד עימותים ותמונות קשות כפי שראינו בימים האחרונים.
כפי שכתבתי לראש הממשלה ביום שישי, אני נכון לקחת על עצמי את משימת התכלול של האירוע בציבור החרדי. אם יש מישהו יותר טוב ויותר מתאים ממני זה כמובן יהיה מצוין, אבל אם אף אחד לא מוכן לקחת את זה על עצמו אני מוכן.