כשהתחלתי את דרכי בעשיה הציבורית בתנועת רגבים קיבלתי הצעות רבות להתראיין לתכניות שמצולמות לפני שבת ומשודרות בשבת, כאשר במהלך השידור ישנה כתובית שמבהירה לצופים שהתוכנית צולמה לפני שבת. “יש פוסקים שמתירים את זה”, הסבירו לי, “וזה חשוב כי ליל שבת הוא זמן שיא בצפייה וממילא ביכולת להעביר את המסרים שלך לציבור הרחב”.
התייעצתי עם אבי מורי, שהוא תלמיד חכם ופוסק הלכה, והחלטנו בקלות רבה שלא. הסיבה היא פשוטה: כל דבר שאנחנו עושים אמור להיות לתועלת. אנחנו לא מתראיינים כי זה כיף אלא כדי להועיל, אחרת זה פשוט בזבוז זמן. כאנשים מאמינים אנחנו יודעים שבעולמו של ריבונו של עולם שום דבר טוב לא יכול לצאת מעבירה. כשיהודים יושבים ומחללים שבת בצפייה בטלוויזיה שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה, גם אם לרגע זה נראה ככה. יש לקב”ה מספיק דרכים לעזור לנו להסביר, לשכנע, ולהעביר את המסר, גם בלי שנכאיב לו ונשתמש בפלטפורמות שמחללות שבת.
ואם שום דבר טוב לא יכול לצאת מלהתראיין לתכניות שמשודרות בשבת אז זה סתם בזבוז זמן, ואני מאלה שעובדים קשה ופשוט אין להם זמן מיותר לבזבז…
כשנכנסתי לכנסת נוסף להחלטה הזו גם שיקול ציבורי שקשור למסר, לאחריות, ולדוגמא אישית. כחבר כנסת במפלגה דתית, שלוקחת אחריות על חיזוק הזהות היהודית של מדינת ישראל ובכלל זה שמירת השבת במרחב הציבורי, אינני יכול לתת ידי לחילול שבת ולהשתתף בתכניות שעושות זאת.
מאז ועד עתה, בכל שנות העשיה הציבורית שלי, אני מקפיד לא להתראיין בתכניות שמשודרות בשבת. מעולם לא הרגשתי שהפסדתי מכך משהו.
“יותר ממשמרו ישראל על השבת שמרה השבת על ישראל”.