באחד הספרים המרתקים שיצא לי לקרוא בשנה האחרונה, לקחה אותי לויצקי למסע בעולמם הפרטי של שופטי בית המשפט העליון.
בכתיבה סוחפת וחפה מהתנשאות, מלאת אמפטיה אך גם אובייקטיביות.
אם תמיד הבטנו בשופטים מלמטה, נותנת לנו לויצקי מבט בגובה העיניים, על חייהם המקצועיים והפרטיים של השופטים הבולטים- הנשיא היוצא אהרון ברק, דורנר דליה , הנשיאה הנוכחית בייניש דורית, חשין מישאל (מישה) , מצא אליהו, לוי אדמונד, ופרוקצ'יה איילה.
בספר ניתן לראות כי אמונתנו בשופטים ובעיקר בברק ככאלו שחייבים להיות תמיד אובייקטיבים, מתנפצת כל פעם מחדש.
מפסקי הדין השונים שמוזכרים בספר, אנו מגלים כי כל שופט מביא את סיפורו הפרטי ומושפע ממנו לאין ערוך, ולפעמים אפילו יריבויות פנימיות, ולעיתים קטנוניות, משנות סדרי עולם, או בקיצור כמו שכולנו כבר יודעים-הכל פוליטיקה, גם אצל האנשים שאמורים להיות חפים מכל השפעה חיצונית.
אמנם ברוב המקרים מחמיא תיאורה של לויצקי לשופטים אך חיצי הביקורת אינם נעלמים מעינינו ונקווה שגם מעיניהם. חשיבותו של הספר נובעת מאותה ביקורת, מעין מראה ששמים מול השופטים כדי שיבינו עד כמה השפעתם מכרעת בעינייני המדינה ועד כמה חשוב שבית המשפט העליון יהיה חף מפוליטיקה פנימית, הספר גורם לנו להבין כי לפני שאהרון ברק והיורשת שלו בייניש ילכו לקראת אקטיביזם שיפוטי כדאי שינקו קודם את אורוות בית המשפט העליון.
רוב השופטים המוזכרים בספר כבר פרשו ולכן נותר לנו רק לקוות שהבאים אחריהם ישכילו לא ללכת בעקבותם.
עם כל זה, סיפוריהם האישיים של כל שופט נותנים לציבור הרחב נגישות ואפילו יצירת הזדהות איתם. כן, מסתבר שגם יושבי מגדל השן אנושיים בסך הכל.
הוצאת הקיבוץ המאוחד-הספריה החדשה.
מחיר מומלץ: 89 ₪.
