במסגרת חוסר היציבות השלטונית במדינת ישראל עולה שוב שאלת שיטת הממשל בישראל.
בעשור האחרון שונה הרכב הממשלה אחת לשמונה-עשר חודשים בממוצע. הפגיעה החמורה ביציבות הרשות המבצעת נותנת את אותותיה באיכות השירות הניתן לאזרחי מדינת ישראל בכל תחומי החיים. אין למשרדי הממשלה יכולת לתכנן מהלכים ארוכי טווח אשר יטיבו עם אזרחי המדינה.
דוגמא מובהקת- הרפורמה בחינוך:
השרה לבנת אימצה את מסקנות וועדת דברת והחלה ליישמן. לא עבר שנה ושרת החינוך תמיר הודיע כבר שאינה מחויבת למסקנות אלו ותגבש רפורמה משל עצמה.
דוגמא זאת ממחישה את חולשתו של המבנה השלטוני כיום. לראש הרשות המבצעת אין כח ממשי לנהל מדינה לאורך קדנציה מלאה. הסיבות לכך רבות:
· מבנה הסיעתי בכנסת אינו מאפשר בניית קואליציות בעלות אוריינטציה אחידה (אולמרט מבין שהשותפות עם העבודה לא תחזיק מעמד ומצרף את ליברמן פנימה)
· האינטרסים המפלגתיים גורמים לטעויות באיוש תפקידי מפתח בממשלה – צריך להיות מקורב לרה"מ על מנת להפוך לשר.
· העדר חזון מנהיגותי אמיתי- מסתבר שקברניטי המדינה פשוט שכחו מהי השליחות שלשמה הם נבחרו- להנהיג. על ההנהגה לתכנן מהלכים ולהכין מעין תוכנית עסקית תוך קביעת יעדים מדידים ולא ספין על גבי ספין.
· העדר אישים בעלי שיעור קומה בפוליטיקה. מסתבר שרבים מהח"כים רואים בכנסת לא יותר ממקום עבודה (עם תנאים מציונים) קשה למצוא אישים מעולם האקדמיה או העסקים המוכנים להירתם ולתרום בתוך המערכת הפוליטית.
· הסתלקות המדינה ממדיניות רווחה יעילה. לא מדובר רק בקיצוץ קצבאות (שחלקו היה מאד מוצדק) אלא ב"הפרטת" כל מערך התמיכה לגופים פרטיים התנדבותיים.(לא יתכן שעמותות סיוע ופילנתרופים יבצעו את עבודת הממשלה בזמן מלחמה, ויזכו לביקורת מהמדינה על כך שעבדו יותר יעיל מכל גוף ממשלתי.)
· אחרון אך לדעתי הכי חשוב- אבדן אמון הציבור בהנהגה. קשה לי מאד לראות איך אחוז ההצבעה הולך ויורד. סימפטום זה מעיד עד כמה עמוק השבר בין האליטה השלטונית לבין העם.
ההצעות המועלות ע"י הגורמים הפוליטיים השונים חייבים להיבחן לעומק. לא כל הצעה טובה למדינה. מתכנני החוק חייבים לקחת בחשבון שהפעם האחרונה ששונתה צורת הממשל בישראל(חוק בחירה ישירה) חוסר היציבות הממשלתי אף גבר!!
ומה לציונות הדתית וכל ההצעות המופרחות באוויר?
לפי הפרסומים השונים, החוק החדש יכלול מרכיב של העלאת אחוז החסימה, על מנת לנסות ולצמצם את פילוג הסיעות במשכן ויצירת 5-6 גושים מובהקים (ימין שמאל מרכז מיעוטים דתיים וחרדים). צעד כזה מבורך ככל שיהיה, מחייב ההערכות הציונות הדתית על כל פלגיה. אין היום ל"סקטור" שלנו גוף אחד שבאמת מייצג את "הכיפות הסרוגות" טעויות בהתנהלות כל הגורמים הפוליטיים בשני העשורים האחרונים רק גרמו לבעיה להחריף ממערכת בחירות אחת לשנייה. (היום האיחוד לאומי- מפד"ל מונה ארבע סיעות: המפד"ל, תקומה,מולדת, הציונות הדתית.מבין כל הסיעות היחידה שניהלה דיאלוג כלשהו עם בוחריה הייתה המפד"ל. לי אישית אין כל מדד ביחס ל"שווי" הסיעות השותפות היות ולא נערך מפקד אמיתי לבוחריהם.) האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו היעלמותה של הציונות הדתית מהכנסת הבאה? האם הציונות הדתית במתכונתה הנוכחית סיימה את תפקידה ההיסטורי? האם כל המטרות שהצבנו הושגו? והכי חשוב האם המדינה היום מקום טוב יותר בהשוואה לעשור הקודם??
חברים יקרים לעת הזאת הגענו. אין יותר זמן לדיונים פילוסופיים בסגנון" לא אנחנו אשמים, זה הם!" הלך הרוח בכנסת הנוכחית היא לא לעסוק בעיקר- לקחי המלחמה האומללה בלבנון או ברפורמה מבנית בגודל הממשלה- אלא בספין התורן.
הפעם הספין התורן עלול לפגוע פגיעה ממשית בציבור שלנו!
מה עושים??
לדעתי המפד"ל חייבת לנסות להסיר מסדר יומה של הכנסת את שתי ההצעות לשינוי הממשל. ההצעות אינן בשלות ומקנות עוצמה יתרה לראש ממשלה ללא איזונים ובלמים נאותים.
במידה וההצעות עוברות לדיון בוועדת- על נציגי הציונות הדתית להתעקש על מרכיב של בחירות אזוריות בו נציגינו יכולים להתחבר אל מאגר הבוחרים הטבעי שלנו.
בדק בית פנימי יסודי- כתבתי רבות על הנושא בחודשים האחרונים לכן לא ארחיב. די בכך שחייבים ליצור הנהגה שמוכנה להנהיג ולהוביל. לא עוד מעומדים שהיו מעומדים כשאני עוד למדתי בתיכון. (לפני 20 שנה +) ולא רק לפונקציונרים. יש לתת אפשרות לצעירים שמוכנים ויכולים אפשרות להשפיע על מהלכים תוך מפלגתיים.
4. לבחון הקמת מסגרת גג לכל הסיעות שמייצגות את הציונות הדתית לריצה משותפת בבחירות הבאות: רעיון לא חדש אך אני מוסיף ואומר שכל סיעה המעוניינת להצטרף למעין פדרציה חייבת להוכיח את "שווי השוק" שלה ע"י קיום מפקד חוקי. מפתח הייצוג פשוט מאד- על פי הכח המוכח! בלא אפשרות כפיה של הסכם גרוע על סיעה שלא רצתה בה.
קווי המתאר של פדרציה זו תכלול את המחנה המשותף הרחב ביותר לציבור שלנו:
אופי השבת במדינה, מדינת הרווחה, המאבק בעוני, העצמת הערכים היהודיים של מדינת ישראל, מעמד שירותי הדת וכו'. כמובן ששאלות עליהן התפלגו ח"כים שונים מהמפד"ל הקלאסי דורשות דיון והתייחסות ראויה, אך אין צורך היום להפוך את נקודות המחלוקת לעיקר. רק כך ניתן יהיה ליצור מסגרת שתשפיע על תהליך קבלת ההחלטות ועל אופייה של המדינה.
לסיום: יום חמישי הקרוב הינו יום פטירתו של הרב קלישר זצ"ל שהיה מאבות הציונות הדתית.
הרב קלישר פעל רבות הו במישור החומרי (גאולת קרקעות והתיישבות) והן בפן ההלכתי.
אנו חברי הציונות צריכים ללמוד מהרב קלישר את יכולת המדהימה לחבר בין הרוח, יכולת ביצוע ויותר מכל, מצניעותו כאשר עסק בצרכי ציבור. אם נשכיל להטמיע מעט מאופי התנהלותו הציבורי במערכת הפוליטית הנוכחי- אשרינו