"ביקשתי תמיד לעשות צדק במשפט, צדק לצדדים וצדק לציבור…" (נשיא בית המשפט העליון היוצא, אהרן ברק, בנאום הפרידה שלו מתפקידו.) בפועל המסר של הנשיא היוצא של בית המשפט העליון לא עולה בקנה אחד עם הנעשה בין כותלי בתי המשפט.
"הגנה מן הצדק" היא דוקטרינה המכירה בסמכות בית המשפט לבטל כתב אישום אשר הגשתו או בירורו עומדים בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית. בית המשפט העליון הכיר בסמכותו הטבועה של בית המשפט לעכב או לבטל הליך פלילי בהתקיים אחת מאלו:
1. אין באפשרות בית המשפט להעניק לנאשם משפט הוגן.
2. יש בניהול המשפט משום פגיעה בחוש הצדק וההגינות.
המבחן להגנה מן הצדק: התנהגות בלתי נסבלת של הרשות, כלומר, התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם.
מקרים בהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלי נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו.
בית המשפט העליון הרחיב את הלכת הגנה מן הצדק, כך שייתכנו מקרים שבהם התרשלה הרשות או שישנן נסיבות שאינן תלויות ברשות, אך מחייבות ומבססות את המסקנה, כי לא ניתן להבטיח משפט הוגן לנאשם או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע בתחושת הצדק וההגינות.
בית המשפט העליון קבע מבחן תלת שלבי שמטרתו לקבוע האם יש להחיל את הדוקטרינה של הגנה מן הצדק ובאיזה אופן:
א. שלב בחינת הפגמים שנפלו בהליך, מהי עוצמתם, וזאת מבלי להתייחס לעבירה עצמה.
ב. שלב בחינת מעשי הרשות, אשר נבחנו בשלב הראשון, האם הם גורמים לפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות. ג. שלב בחינת אמצעים אחרים, מלבד ביטול כתב האישום שיש בו כדי לרפא את העוול, ביטול חלקי של כתב האישום, פסילת ראיות או שיקול לקולא בקביעת העונש. המבחנים שנקבעו רחבים וגמישים ומטרתם ליתן מענה, עד כמה שניתן, למגוון רחב של מקרים.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ביטל (29.01.07) את כתב האישום אשר הוגש נגד מנהלים וחברות מקבוצת איש העסקים אליעזר פישמן, בגין עבירות שביצעו לכאורה כאשר העסיקו עובדים יהודים ביום השבת, בניגוד להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.
השופטת גליצר פסקה כי דרכי האכיפה של החוק הינן בררניות ופוגעות בתחושת הצדק וההגינות. טענת הנאשמים לבטלות כתב האישום היתה מכח הגנה מן הצדק.
הגנה זו קמה להם לאור מדיניות האכיפה הבררנית של משרד התמ"ת. בין היתר נטען כי החוק לא נאכף כנגד מגזרים אחרים (בתי קולנוע תיאטראות וכו'), כמו גם אכיפתו בפריסה גיאוגרפית צרה (אין אכיפה בנמל התעופה בן-גוריון), וזאת משיקולים זרים.
בית הדין קיבל את הטענה, והורה על ביטול כל כתבי האישום. בית הדין קבע כי על אף שהחלטה לביטול כתב אישום מטעמים של הגנה מן הצדק הינה החלטה קשה עד מאד, במקרה דנן יש מקום לביטולם וזאת הואיל והוכח כי המאשימה אכפה את החוק באופן בררני. אכיפה שכזו, בהיקף בה היא נגלתה, מצביעה כי השיקולים המנחים את המאשימה, פוגעים בתחושת הצדק וההגינות.
לעומת המקרה המתואר לעיל הרשיע השופט אליהו בן זמרה ,מבית המשפט לענינים מקומיים ירושלים 16 מתיישבים יהודים שהתגוררו במבנה בית יונתן שבכפר סילוואן, בית המשפט דחה את בקשת הדיירים (החלטה מיום 04.07.06) כי כתב האישום שהוגש נגדם דינו להתבטל ולהימחק מהטעם שהגשת כתב האישום וקיום ההליך כנגדם פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות.
כמו פישמן וחבריו הודו הדיירים כי כאשר רכשו את המבנה היה חסר היתר הבנייה הדרוש, וכמו פישמן שהציג את מדיניות האכיפה הבררנית של משרד התמ"ת, הציגו ראיות כי בסילוואן עצמה מתבצעת בנייה בלתי חוקית מאסיבית על ידי תושבים ערבים ללא התערבות רשויות החוק, וכי מדיניות האכיפה של עיריית ירושלים בסילוואן ובמזרח העיר כולה בררנית.
למען הסר ספק אכיפה בררנית: אכיפה הפוגעת בשיוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא ( השופט זמיר בג"צ 6396/96).
תחושת האפלייה מתחזקת בעיקר לאור מאמציו של היועמ"ש של עיריית ירושלים לגרום לניתוק הבניין מתשתיות החשמל והמים בניגוד למקובל ביחס ליתר מבני הכפר, שנבנו באופן בלתי חוקי. כמו התמ"ת גם העירייה טענה כי אין מדובר באכיפה בררנית, כי אם באכיפה חלקית שנובעת מאילוצי כוח אדם, והוסיפה והבהירה, כי לאור הקשיים בביצוע עבודות הפיקוח האכיפה בכפר סילואן הופסקו מרבית עבודות הפיקוח והחקירה משנת 1999 , כאשר העירייה הסתפקה מאז בבדיקות מדגמיות . אשר על כן נראה בעליל, כי אכיפת החוק ע"י הרשות העירונית אינה עומדת במבחן הראשון להלכת הגנה מן הצדק.
בבחינת המבחן השני: האם ישנה פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות נראה כי הן כתבי האישום כנגד קבוצת פישמן והן כתבי האישום כנגד המשתמשים בבית יונתן שבסילואן, לא נולדו כתוצאה מתלונה אלא כתוצאה מפעילות חשיפה של פקחים. העובדה כי מדובר באכיפה של חוק מבלי שישנו קרבן המתלונן על העבירה הינה בעלת חשיבות ויש בה כדי לתמוך בקבלת הבקשה, שכן נראה כי באיזון שבין זכויות החברה וזכויות נפגעי העבירה אל מול דרך הפעולה של הרשות, תיסוג זכותה של הראשונה.
לגבי המבחן השלישי נראה כי אין דרך מלבד ביטול כתבי האישום כדי לרפא את התנהלות המאשימה. הדיון באולמה של השופטת גליצר נצמד לפירוש כל שלבי הלכת ההגנה מן הצדק, והיא בחרה להשתמש בכלי יקר זה כדי לא לאפשר קיום עוולות ע"י רשות ממשלתית כלשהי, היא שלחה את נציגי התמ"ת להכין רשימות לצורך השוואה,וביררה כיצד מובן ומיושם החוק ע"י המאשימה.
האם הבחירה להשתמש בכלי יקר כמו "הגנה מן הצדק" נעשית רק כאשר מדובר בקבוצה חזקה דוגמת קבוצתו של פישמן ?
האם אכיפת חוק שעות עבודה ומנוחה, שהערכים המגולמים בו הינם ערכים יהודיים בסיסיים של השבת כיום מנוחה לאומי, הינו לצנינים בעיני אבירי המשפט?
למתבונן מן הצד בשני המקרים מתקבלת תמונה של חוסר איזון .
לנוכח הדברים הללו האם אפשר להישאר שלווים ולהגיד כי מערכת המשפט שלנו עדיין עושה צדק?
* הכותב הינו חבר מרכז וחבר מועצת עיריית ירושלים
