מדי שבת לפני תפילת מוסף, נאמרת ברב בתי הכנסת התפלה לשלום המדינה. תפילה זו פותחת במלים: "אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו ברך את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו".
מתקני נוסח התפילה קבעו כעובדה שהקמת המדינה ועצם קיומה הוא ראשית צמיחת גאולתנו. בביקור בבית כנסת בלוס אנג'לס, שמעתי נוסח שונה, "אבינו שבשמים… שתהא ראשית צמיחת גאולתנו".
בניגוד לנוסח הראשון שהוא קביעת עובדה, בנוסח השני יש משאלה והבעת תקוה. הגרסאות השונות מקורן בזויות ראיה שונות על מקומה של מדינת ישראל בתהליך הגאולה.
רבים רואים במדינת ישראל ובצדק, ראשית צמיחת גאולתנו. אלו הם הרואים את עצם הקמת המדינה, וקיומה של ריבונות מדינית לעם היהודי לאחר אלפיים שנות גלות, מקום שאליו הגיעו ניצולי מחנות ההשמדה ושארית הפליטה, מדינה ששעריה פתוחים לכל יהודי מכל אתר ואתר ובכל עת, היא ראשית צמיחת גאולתנו. אלמנטים אחרים הם גם תנא דמסייע לשיטתם. שבת הוא יום המנוחה הרשמי במדינת ישראל, על כל המשתמש מכך, בצה"ל ובמוסדות צבור מוגש אוכל כשר בלבד, נישואין וגירושין הם בתחום סמכותם של בתי הדין הרבניים בלבד, ובמשור המעשי למוד התורה זוכה לפריחה, קול רינה ותפילה נשמע והרשימה ארוכה. ועל כך בהחלט אפשר לומר: "ראשית צמיחת גאולתנו".
לעומתם יש אחרים הרואים גם הם את האורות הרבים, אך סבורים שהצללים מעיבים עליהם והאורות עצמם עדיין עמומים, והם המקוים שהמדינה תהא ראשית הגאולה.
לשיטתם לא הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. אי אפשר להתעלם מחילוקי הדעות העקרוניים, באשר לאופיה הרצוי של מדינת ישראל. יש קולות לא מעטים הדוגלים במדינת כל אזרחיה לעומת מדינה יהודית, יש המבקשים לראות את המדינה כדמוקרטית ויהודית ולא כיהודית ודמוקרטית ולכן השלכות רבות. הרחוב הישראלי שונה מהאידיאל של הרחוב היהודי, ואופיה של השבת ברחובות רבים טעון גם הוא שיפור.
המהפכה החוקתית של בית המשפט העליון והאקטיביזם השיפוטי, גם לו השלכות רבות, על אופיה של המדינה. כך או כך, כולם מבקשים יחדיו "ושלח אורך לראשיה שריה ויועציה", ורצוי להוסיף גם תושביה והעיקר היא התקוה "ותקנם בעצה טובה מלפניך".