היום ה 25 לאפריל 2007 הוא יום עצוב לזרם המרכזי בציונות הדתית ולי באופן אישי. החל מהיום פעילותם של העיתונים הדתיים "הצופה" ו"מקור ראשון" יתמזגו, כך החליטה קבוצת "הירשמדיה" שבשליטת שלמה בן צבי. השבועון "מקור ראשון" יהפוך לעיתון יומי ואילו "הצופה" יהפוך לשבועון והוצאתו הרשמית תיפסק.
העיתון נוסד בכ"ו באב תרצ"ז (3 באוגוסט 1937) על ידי הרב מאיר בר אילן כביטאונה של תנועת המזרחי, בראשית דרכו הוא הופיע שלוש פעמים בשבוע, ובתאריך י"ג בטבת תרצ"ח (17 בדצמבר 1937) החל להופיע מדי יום ביומו עד לסגירתו היום, ז' באייר תשס"ז (אפריל 2007 ).
במשך שנים רבות שימש הצופה כביטאונה של המפד"ל, ובמאי 2003 נמכר ע"י מזכ"ל הפועל המזרחי אליעזר אבטבי לשני אנשי העסקים שלמה בן צבי ורון לאודר.
מאז שרר ערפל סביב עתידו, עקב תוכניות של בן צבי למזגו עם השבועון מקור ראשון, ולהפכו למוסף שבועי בתוך מקור ראשון. בסופו של דבר אכן התמזג העיתון ב"מקור ראשון" ונבלע בתוכו.
יש שיגידו שכביכול זהו דרכו של עולם ודרכה של עיתונות שהיא נפתחת נסגרת, וכמו שנסגרו עיתונים אחרים בישראל כך נסגר גם הצופה. אך זוהי טעות לחשוב כך והסיבה לדעתי שמדובר ביום עצוב לציונות הדתית , היא עמוקה יותר וקשורה לכך שמהיום באופן רשמי, היום כבר אין קול ברור ומאחד לזרם המרכזי בציונות הדתית.
נכון איבוד האחדות הוא לא תהליך שקרה ביום אחד, מדובר בתהליך הדרגתי שבה איבדה כאמור הציונות הדתית את אחדותה ואת יכולתה ללכת ביחד למרות המחלוקות הפנימיות.
לדעתי, כוחה של המפד"ל הייתה מאז ומתמיד, טמון בזה שהיא איחדה פוליטית את בתי המדרש השונים של הציונות הדתית, מחנן פורת איש גוש אמונים ומרכז הרב ועד לאברהם שטרן ז"ל איש הקיבוץ הדתי ותורה ועבודה.
מאז פטירתו של זבולון המר ז"ל, איבדה המפד"ל את יכולתה להיות גורם מאחד.
הציונות הדתית מיוצגת כיום בכנסת בלפחות ע"י חמש סיעות שונות, המפד"ל עצמה התפצלה לשלוש סיעות שונות, המפד"ל, תקומה וציונות דתית מתחדשת, עוד שני סיעות שניתן לספור היא מולדת שמנהיג אותה אדם שכול כולו הוא ציונות דתית ואת מימד שגם היא מזוהה עם הציונות הדתית.
בנוסף יש לא מעט חברי כנסת חובשי כיפות סרוגות במפלגות נוספות.
סגירת הצופה קשורה לדעתי לתהליך הזה שכן כמו שמנהיגות המפד"ל הנוכחית לא הצליחה לאחד את הציונות הדתית כמפלגה אחת עם דעות שונות, היא לא הצליחה לשמור על עיתונה שהיה בזמנו גורם מאחד לדעות השונות של הציונות הדתית.
כתוצאה מכך אין כבר קול אחד וברור לזרם המרכזי של הציונות הדתית, דבר שמתבטא למשל, במספר הגדול של העלונים המופצים בבתי הכנסיות בשבתות, כל זרם ותת זרם מוציא עלון משלו.
כאמור לדעתי, הפיצולים קשורים למנהיגות הלאומית של הציונות הדתית שלא הבינה את האחריות שיש לה ביצירת האחדות(עם כי חייבים לומר, שבמישור המוניציפאלי הצליחה בזמן האחרון המנהיגות המקומית במספר מקומות להבין את גודל השעה ולמרות המחלוקת בעיר היא מנסה לבנות אחדות מקומית – ראה הניסיון בפתח תקווה לנסות לאחד את בתי הספר שהתפצלו לחמש זרמיים שונים).
לסיכום, בנוסף לאבידה הכלכלית במכירת הצופה, איבדה המפד"ל היום באופן רשמי את יכולתה להיות משפיעה ומעצבת דעת הקהל של הציונות הדתית ולהיות זאת שקובעת את דרכה של הציונות הדתית, שמהיום התפזרה רשמית לכל עבר לא רק פוליטית אלה גם רעיונית.
אולי מנהיגות אחרת תצליח להשכיל לשנות את המצב, ליצור אחדות ולא לעסוק כל היום בתככים ובפוליטיקה קטנה וע"י כך תחזיר את המפד"ל ימיה הגדולים.