במהלך השנים האחרונות, נאלצים פעם אחר פעם ארגוני הסטודנטים לצאת למאבק למען מה שברור לכולם, כמעט. חשיבות רבה נודעת להשפעתה של ההשכלה הגבוהה, על "דור העתיד", על ההתפתחות הטכנולוגית ועל שגשוג כלכלי וחברתי של מדינת ישראל.
מחד, ישנו גידול מתמשך במספר הסטודנטים. מאידך, במהלך השנים האחרונות חלו קיצוצים משמעותיים בתקציבים הממשלתיים להשכלה הגבוהה. לכל ברור כי העדר תקצוב ראוי, פוגע במוסדות להשכלה גבוהה, בפרט בתחומי המחקר וההוראה. תחומים אלו הם הראשונים להינזק, אם בצמצום המימון לפעולות מחקר, קרי: המלגות לתלמידי המחקר והעסקתם באוניברסיטאות, ואם בצמצום מספר התקנים להוראה. בשל כך, מעסיקות המכללות והאוניברסיטאות מרצים חיצוניים וכך נפגע גם תהליך קליטתם הטבעי של סטודנטים מצטיינים בסגל ההוראה.
למעשה, תחום ההשכלה הגבוהה הופך בעקבות כל זאת לתחום חסום עבור חלקים נרחבים של הציבור בארץ, ובין השאר מחמיץ את אחד מן הייעודים שלו ככלי לצמצום פערים חברתיים וכאמצעי להגדלת שוויון הזדמנויות לכלל האוכלוסייה בישראל, לרכוש השכלה גבוהה. אלו הן תוצאות הפוכות למטרה שלשמה הוקמה ועדה בראשות השופט וינוגרד בשנת 2000, כאשר מטרתה המקורית הייתה "הורדה הדרגתית של שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה ובחינת הקלות אפשריות נוספות לסטודנטים".
בין החלטות הוועדה דאז, נקבע כי שכר הלימוד לתואר ראשון (לסטודנטים ישראלים הממנים בעצמם את שכר הלימוד) יהיה אחיד. כמו-כן התחייבה המדינה שעד לשנת 2006, יפחת שכר הלימוד ב- 50%. ובנוסף, כללה הוועדה בין החלטותיה, מכתב שבו התחייבו שר החינוך, שר האוצר וראש הממשלה, שההפחתה בשכר הלימוד לא תבוא על חשבון המוסדות להשכלה הגבוהה.
למרות כל זאת, המלצות הוועדה שהוקמה בשנת 2000, לא יושמו ולא בוצעו בפועל, ועד לשנת 2006 נשחקו ונעלמו כליל. במשרד האוצר בחרו להתעלם מההתחייבויות כפי שסוכמו, ותחת זאת להקים את ועדת שוחט לרפורמה בחינוך. זאת, על אף ששרת החינוך, הגב' יולי תמיר, אמרה מפורשות במספר הזדמנויות טרם הקמת ועדת שוחט, כי עדיין קיים הצורך ביישום החלטות ועדת וינוגרד.
כך, הגענו עד הלום, כשמצד אחד ברור, ובין השאר גם לפי מסקנות וועדת וינוגרד, ששכר לימוד מסובסד ותמיכה במוסדות להשכלה גבוהה, אינם עניין של מותרות. לכולם, כמעט, הוברר שזהו צורך חיוני בעידן המודרני, שזהו אחד הגורמים שיש להם השפעה מכרעת על קידום חברתי וכלכלי לפרט ולכלל, ושזהו הגורם המשפיע ביותר על הצלחת הדור הבא שפירושו הצלחת עתיד המדינה.
כעת, קביעת שכר הלימוד בשיטה הדיפרנציאלית, עליה הוחלט במסגרת הרפורמה, מעניקה יתרון רק ליושבים על הכספים במשרד האוצר. באופן זה שכר הלימוד יהיה שונה בין סטודנט לסטודנט ולעולם לא נוכל לדעת האם במשרד האוצר משכו בחוטים והעלו את שכר הלימוד, או שאולי במקרה הוא דווקא ירד.
ושוב המעגל חוזר לתחילתו: ארגוני הסטודנטים יוצאים למאבק. שכר הלימוד בפקולטות "נחשבות" או "יוקרתיות" יהפוך להיות סף עבור האפשרות לקבלה. מאידך, בפקולטות לא רווחיות, בהן שכר הלימוד יהיה "נמוך" יחסית, השקעת האוניברסיטאות במחקר ובהוראה איכותית תדעך, המרצים הטובים יעזבו בסופו של דבר, מרצים חיצוניים יבואו במקומם וימנעו כניסת סטודנטים מצטיינים לסגל הזוטר.
עלינו לקרוא את המצב לאשורו. חובה עלינו להשקיע בסטודנטים שלנו בעדיפות הגבוהה. היחס המחפיר לו "זוכים" הסטודנטים במאבקם, עלול להביא לאבדן בטווח הארוך בהמשך דרכה של המדינה, לא רק בתחומי האומנות, מדעי הרוח והחברה. גם במדעים המדויקים ובתחומי הטכנולוגיה והקידמה. לכל אלו, כאמור, השפעה מכרעת על השגשוג הכלכלי והחברתי ובכלל על עתידה של המדינה.
במסגרת המאבק הנוכחי על עתידנו, עלינו לבחון פעילות יצירתית ומגוונת, גם אם הדבר כרוך במשאבים יקרים, ולא לבחול בפתרונות שעולים כסף רב.
1. יש למצוא דרך לסבסד משמעותית את שכר הלימוד, ואפילו להגיע למצב של לימודים חינם במקרים כאלה ואחרים.
2. יש להגדיר מקצועות נדרשים, ולתת תמריצים לסטודנטים במקצועות הללו. בכך נבטיח לבוגרי האוניברסיטאות עבודה ועתיד טוב יותר.
3. יש לשאוף ככל האפשר להוספת עוד ועוד סטודנטים, בצורה מסיבית, גם מעיירות הפיתוח ומהפריפריה, כך שהשכלה אקדמית תוכל להירכש לא רק על ידי הסטודנטים מהמשפחות המבוססות ומהערים, אלא גם על ידי סטודנטים מעוטי יכולת ומהפריפריה.
4. על הרשויות המקומיות לפעול למען המוסדות האקדמיים המצויים ברשותן, בכל הקשור לפטורים מארנונה, הקצבות, אירועי תרבות, מקומות בילוי וכדומה וכמובן להוסיף, להעשיר ולקדם מעבר למה שקיים היום.
ככלל, על כל הרשויות ועל כל הגורמים במדינת ישראל לפעול על מנת להקל, לסייע ולעזור בידי הסטודנטים ולא חלילה למנוע ולעצור את התפתחותם האקדמית, אשר בסופו של דבר היא-היא אשר תתרום לקידומה של מדינת ישראל.