מגיע לבית מדרש, מחפש לי מקום לחמש השנים הקרובות. נופלת ההחלטה: שורה שלישית מהסוף,קצה השורה, גוש המרכזי. מנסה להתמקם לי על הכיסא, מסתכל שמאלה, מסתכל ימינה, בודק את השולחן ומנסה לספוג את החוויה ובעצם מנסה להבין לאן הגעתי…
אני רואה סביבי המון חבר’ה צעירים יושבים ולומדים, שומע קולות רועשים של חברותות מתווכחים ביניהם, מילים בארמית מתערבבות בעברית, אנשים זזים מפה לשם ומשם לפה, רעש של לימוד תורה.
מסביב עוטפים את כולנו ארונות הספרים הגבוהים של בית המדרש. ארונות עמוסים ומלאים מהתקרה עד לרצפה. גמרות, ראשונים, אחרונים, הלכה, תנ”ך, שו”תים, חסידות, מוסר והגות יהודית.
זוכר את עצמי יושב במקום שלי, משקיף על הכל כמו אורח ומנסה להבין מה הולך פה ואיפה אני. ואז מכה בי ההבנה – כמה אני קטן מול הגודל הזה, מול העושר הרוחני העצום הזה. כמה שחשבתי שאני יודע וכמה שאני בקיא ושולט – בעצם גיליתי עולם ומלואו שלא הכרתי ולא ידעתי.
המעבר לעולם הישיבות מביא איתו קשיים, התמודדויות ואתגרים רבים ומורכבים(פיזית ומנטלית כאחד) לנער ולבחור צעיר שזה עתה סיימו את התיכון או הישיבה התיכונית ומגיעים למקום חדש עם אנשים חדשים וכמובן לימוד תורני אינטנסיבי לאורך כל היום.
אבל דווקא משום כך, חשוב לזכור ולהזכיר לחבר’ה שעצם העמל והיגיעה הוא משמעותי. הלימוד, ההשקעה בו ובניית עולם הערכים של הלומד הם ערך בפני עצמו ולא רק ההספקים “ההצלחות” או “הבקיאות הנרכשת”..
חבריי היקרים, שמתחילים היום שיעור א’ בישיבות ובמכינות- בהצלחה גדולה!