נהוג לומר בשפת העם ש"החיים הם לא פיקניק" וגם "החיים הם לא שחור לבן". כידוע איני חבר ב"קדימה" וגם לא ב"מפלגת העבודה" וכיון שכך גם איני מתומכיהם של אולמרט ופרץ לראשות ממשלת ישראל. מצד שני איני יכול לצאת מעורי למראה ולשמע ההתנפלות התקשורתית על אולמרט ופרץ וגם איני מצליח להתפעם מהתנהלותם של ציפי לבני ואיתן כבל.
אני מחפש במנהיגות יושרה ביחד עם נטילת אחריות על טעויות, חומרת העונש והמחיר כחומרת הטעות. שני "הצדיקים" היו חברים בממשלת אולמרט בעת מלחמת לבנון השנייה ולכן עליהם לומר שהם מתפטרים מהממשלה לא כיון שאולמרט צריך להתפטר אלא מכיוון שהם אחראים ביחד עימו והם לוקחים אחריות. ומהפרט אל הכלל.
אנו אנשי המפד"ל התנגדנו ומתנגדים, למיטב הבנתי, לממשלת אולמרט משתי סיבות עיקריות. ראשית, כשהוקמה ממשלה זו היא תכננה את מהלך ה"התכנסות" אליו אנו מתנגדים מסיבות אידיאולוגיות ומעשיות. ובמיוחד על רקע ה"הצלחה המסחררת" של ההתנתקות. בודאי שלא יכולים היינו להיות חברים בממשלה שחרטה על דגלה את תוכנית ה"התכנסות".
יש לציין שתוכנית ההתכנסות הוכנסה, זה מכבר, למקפיא ע"י ממשלת אולמרט. שנית, אני לכשעצמי סבור שאיננו יכולים להיות חברים בממשלה שממשיכה את דרכו של בנימין נתניהו בתחום החינוכי-כלכלי-חברתי. לצערי בהיותנו חברים בממשלת שרון לא התנגדנו, בניגוד לעמדתי בישיבות הלשכה, לתוכניתו שהפילה "חללים הרבה" בתחום החברתי. ממשלה שגרמה נזק רב בתחום מתן שירותי הדת במדינת ישראל. ממשלת אולמרט ממשיכה דרך זו, אם כי צריך לומר ביושר כי עמדותיהם של מפלגת העבודה והגמלאים עשו תיקון מסוים בעניינים אלו אך לא מספיק. יכולים אנו להיות שותפים למפלגת העבודה בעניינים חברתיים ולא בעניינים המדיניים עד שיפקחו עיניהם לראות.
אלו הסיבות שבגללם אנו במפד"ל רוצים בנפילת הממשלה, בתקווה שתקום ממשלה אחרת שתטיב עם המדיניות החברתית-חינוכית שאנו מאמינים בה, תוך הדגשת חיזוק הזהות היהודית בקרב העם כולו, תשפר את מערך שירותי הדת בישראל, ולא תעשה שגיאות בתחום המדיניות הביטחונית-מדינית. כבר כתבתי, כמדומני, שעיקר האחריות לאירועי מלחמת לבנו השנייה נופלת על הרמטכ"ל ומפקדי צה"ל על כי לא הכינו את הצבא למצב זה וכפי שקבעה "וועדת וינוגרד" הרמטכ"ל וצה"ל לא הציבו בפני הדרג המדיני את אי-מוכנותו של הצבא, החלופות לפעולה צבאית וללוחות זמנים שונים אפשריים. וכאן נחשפת הדילמה שאני מציג כיון שכבר אמרתי "החיים הם לא פיקניק". לקפוץ על עגלת "אולמרט ופרץ הביתה" מבלי לבוא חשבון עם מי שניהל את המדיניות הביטחונית והכלכלית בשש השנים האחרונות זהו מעשה נטול יושרה אישית.
ברק שברח מלבנון ללא הסכם, בהעדר מחשבה ותכנון וללא טיפול בהתעצמות החיזבאללה (עיינו בדו"ח וועדת וינוגרד בהקשר זה) הוא המועמד המוביל כיום במפלגת העבודה, בנימין נתניהו שהוביל מהלכים בעיתיים בתחום המדיני למי ששכח, הסכם חברון, ישיבתו בממשלת ה"התנתקות" עד הרגע האחרון, כולל תרגיל מסריח למפד"ל ועוד. נתניהו גם יזם את המהלכים הכלכליים-חברתיים שפגעו בהערכות הצבא למלחמה מצד אחד ופגע בשכבות החלשות ובאנשים שאינם עובדים (תוכנית "ויסקונסין") באופן בלתי הפיך, כמעט, מבחינתם, מצד שני. נתניהו זה, הוא המוביל בסקרים בימים אלו לראשות הממשלה.
צריך לומר ביושר! אם מי שקלקל אינו יכול לתקן אזי גם ברק וגם נתניהו אינם יכולים להנהיג אותנו כלל ועיקר. גם הם צריכים להישאר בבית. בהפגנה שהתקיימה ביום ה' (3.05.07) הפגינו זה לצד זה תנועת בני עקיבא ונוער מרץ. הפגינו זה לצד זה ישראלים מכל המגזרים והעמדות הפוליטיות, ימין-ושמאל. האם לאחר שאולמרט ילך הביתה כולם רוצים אותה מדינה, אותה מדיניות ואותם סדרי עדיפויות? לא ולא. היושרה הציבורית מחייבת, אכן, לדרוש הקמת ממשלת חרום לאומית מבלי לפסול אף אחת מהמפלגות הציוניות והעומדים בראשן, שכן אף אחד אינו "צדיק".
ממשלה שתתקן את הדרוש תיקון מבחינה ביטחונית-מדינית כדרישותיה של "וועדת וינוגרד". ויחד עם זו תיזום ותיישם תיקונים בתחום החינוכי כולל העמקת הזהות היהודית, תשפר את שירותי הדת ותטיב עם השכבות החלשות כפי שנדרש כיום. ומכול מקום, אם זאת לא יעלה יפה, עלינו הציבור הדתי לאומי לא להיסחף אחר מחאות שעומקם כעומק הפלקט המזמין להשתתף בהן ומטרתן אחת היא: לומר מי לא ולא להגיד מה כן!. אלא, יש ליזום ולארגן מחאות שונות ומגוונות שייצגו את המדיניות, העמדות ואת סדרי העדיפויות שאנו מאמינים ותומכים בהם.