תפיסת העולם הציונית-דתית היא אשר יכולה, צריכה ובסופו של דבר תנהיג את מדינת ישראל אל עתיד טוב יותר, אל חברה שורשית ואיכותית, אל עתיד של בטחון ושלום, הכרזה זו הוכנסה לבקשתי, לחוקת המפד"ל החדשה.
כל מי שמבין בדמוקרטיה יודע כי שבשיטת הבחירות הנוהגת במדינת ישראל ובדרך שבה נקבעות במדינה סדרי העדיפויות להקצאת המשאבים לטובת המטרות והערכים החברתיים – חינוך, תרבות ורווחה יש צורך בזרוע פוליטית חזקה.
רק באמצעות זרוע פוליטית חזקה ניתן לכוון את המדינה למחוזות שקבוצה אידיאולוגית זו או אחרת מאמינה בהם. מאז ה"עובד הדתי" ב"מפא"י" ועד "מימד" ב"ישראל אחת", לא הצליחו קבוצות ואישים ציונים דתיים להשפיע על דרכה של מפלגה גדולה כלשהיא. התנועה הדתית לאומית היא היחידה אשר באמת מקפלת בדרכה "שאר רוח", אידיאל ומעשה משמשים בה יחדיו, אולם אין אנו מצליחים לתרגם זאת לתמיכה פוליטית.
המפד"ל היא הזרוע הפוליטית של הציונות הדתית והיא נכשלת, מזה עשרים וחמש שנים, במשימה להביא לכוח פוליטי משמעותי, אשר תואם את חלקה היחסי באוכלוסיה,. מאז המכה בבחירות 81 (ששה חברי כנסת ואח"כ ארבעה) שנבעה ממאבקים פנימיים פרישות, פיצולים, וסכסוכים הנמשכים עד לימים אלו, נמצאת המפד"ל במציאות קשה שאין היא מצליחה לצאת ממנה, עד כדי שלושה חברי כנסת כחלק מסיעת האיחוד הלאומי-מפד"ל.
המפד"ל הפכה למפלגה שאינה מדברת אל הציבור הרחב,אל תומכיה האפשריים בכלל ואל צעירים דתיים לאומיים בפרט. המפד"ל הפכה למפלגה לא רלוונטית כלל. דרושה מהפכה במפד"ל. מהפכה של חזון, מהפכה של דרך, מהפכה של אומץ ציבורי, מהפכה של שיטה ומהפכה של אישים אשר יובילו את המהלך.
אין צורך בהקמת מפלגה חדשה, קנקן חדש! יש צורך במהפכה במפד"ל, לטפל ב"מה שבתוכו"! המפד"ל צריכה לקום בפני העם כולו ולומר שאנו היחידים שנוביל את המדינה בדרך יהודית לקידמה, ודמוקרטיה. אנשי הציונות הדתית – מה שמכונה דור הכיפות הסרוגות, מעורבים בכל תחומי החיים במדינת ישראל ובהצלחה רבה.
אנו מעורבים בביטחון, בכלכלה, בחברה וברווחה, בחינוך ובתרבות. המפד"ל תקרא לשורותיה לכל מי שמאמין בהיותה של המדינה – מדינה יהודית החייבת לשמור על מורשת ומסורת ישראל, דתיים, מסורתיים ושאינם דתיים במובן המקובל של המונח. המפד"ל צריכה להפוך לבית לכל הזרמים בציונות הדתית מימין ומהמרכז, מ"האיחוד הלאומי" ועד "מימד", כי אין דרך אחרת. היהדות מאמינה בשמירה על זכויות המיעוט לצד היהדות כדרך חיים.
בשורותיה של המפד"ל יש מקום גם לאלו שאינם יהודים מאמינים ורוצים בחברה איכותית ומוסרית בישראל, חברה המכבדת את מורשתם של כל העמים היושבים בה. לצד החזון היהודי דמוקרטי, מתוך כלכלה בריאה וקידמה טכנולוגית צריכה המפד"ל להציג דרך חדשה לקידום החברה בישראל: בתחומי הכלכלה – לצד צמיחה כלכלית והתחזקות השקל מול המטבעות האחרים, המצב החברתי במדינה הנו בכי רע.
כל בעל ידע בסיסי בכלכלה יודע את העובדות הבאות: הצעדים אשר בהם נקטה הממשלה ובנק ישראל: צמצום דרסטי בתקציב המדינה, ריבית שעדיין גבוהה באופן יחסי לריבית המשולמת עבור כספי המפקידים, ההפרטה ופתיחת שערי המדינה לתחרות הביאו להורדה דרסטית של האינפלציה מצד אחד. אולם, מצד שני, לתשלום יקר מאוד באבטלה גבוהה ופער בין ההכנסות של העשירונים התחתונים והבינוניים לבין הכנסותיהם של העשירונים העליונים. על גבם של המובטלים הרבים כל כך והאוכלוסיות החלשות זכו נגידי בנק ישראל ושרי האוצר ליוקרה בינלאומית בתחום הכלכלי ואולי מישהו מהם גם מצפה לפרס נובל על "הצלחתו".
יש לפתח רגישות יתרה למען השכבות החלשות גם במחיר ויתור לא משמעותי על היעדים הכלכליים. בתחומי החברה והזהות היהודית- היעד החברתי שעל המפד"ל להציב בפניה ולפעול למענו בכל הכלים שברשותה: להנחיל לכל עם ישראל, זהות יהודית, גאווה לאומית, אהבת העם והארץ, אינטגרציה וחיברות, קירוב נוער בסיכון ונוער מנותק לחיי חברה ותרבות תקינים.
בעבר אפשר היה לעשות הרבה יותר. יש לפעול באינטנסיביות, בהתמדה, במקצועיות ותוך הפעלת מנופים פוליטיים בכנסת. האם העדר הטיפול שלנו, ציבורי ופומבי, בנושא החברתי כלכלי לא גורם לנו נזק אלקטורלי? אני סבור שכן!. שתי מילים שהן כל התורה על רגל אחת להסבר לכישלון של המפד"ל בעשר השנים האחרונות: מנהיגות ומקצועיות. מבלי לציין שמות ומתוך רצון שלא לפגוע באופן אישי באדם זה או אחר, אני מציין באופן כללי שלחלק מהמעגל הרחב של הנהגת המפד"ל בשנים האחרונות לא היה ניסיון ציבורי ומקצועי בתחומי המנהיגות, הארגון והניהול, יש, כמובן, יוצאים מן הכלל. המפד"ל נוהלה בחובבנות ולא באופן מקצועי.
"מבחן התוצאות" הוא ביטוי חשוב בתורת הניהול של שנות האלפיים אבל לא במפד"ל. נדרשת מהפכה בתחום האישי, המפד"ל חייבת לרענן את פניה – את מנהיגיה. תרבות הבחירה של אזרחי ישראל בכלל, ותומכי המפד"ל בפרט טעונה שיפור רב. לא עוד מנהיגים פלקאטיים, מומחים לרייטינג ורודפי תקשורת, בוגרי מדרגות האוניברסיטה וחדרי העסקנים בבית המפלגה. אלא, מנהיגים אמיתיים, אנשי חזון ומעש, בעלי ניסיון מנהיגותי, ניהולי וארגוני באחד מהתחומים המרכזיים בעשייה הציבורית והפרטית במדינת ישראל – בחינוך, בביטחון , בכלכלה, בחברה, במינהל הציבורי ובשלטון המקומי ועוד כהנה וכהנה אפשרויות. אישים שעברו בהצלחה את "מבחן התוצאות". המפד"ל נמצאת על סף העלמות מהמפה הפוליטית כמו ה"תחיה" "צומת" ודומות להן.
רק מהפכה, כאמור במאמר זה, תחת מנהיגות מזן חדש תביא להתחדשות הציונות הדתית בחיים הציבוריים במדינת ישראל. אני קורא ליו"ר המפד"ל, חבר הכנסת זבולון אורלב, לפני שיהיה מאוחר מידי, לפתוח בקמפיין מקצועי ובמתקפה כוללת כנגד כול "אויבינו" הפוליטיים, כך שהתקשורת תאזין לעמדותינו, להעלות באופן דחוף את שאלת הזהות היהודית והנושאים החינוכיים-חברתיים ולחתור לשינויים משמעותיים במנהיגות המפד"ל. גם אנשים מתאימים בעלי אישיות וניסיון שאינם מוכרים היום די הצורך יוכלו להביא מצביעים רבים להצבעה למען המפד"ל בקלפי אם תעשה העבודה הנכונה בתחום התקשורתי. הזמן דוחק והמלאכה מרובה, קדימה למפד"ל.