בל"ג בעומר השנה תשס"ז מלאו 100 שנים לחידוש הישוב היהודי במירון ולחידוש המנהג של ההדלקה על הציון של רבי יוחנן הסנדלר הסמוך לבנין היהודי שהוקם במעלה הר מירון. המנהג של ההדלקה על הציון של רבי יוחנן הסנדלר מקורו בתלמידי האר"י הקדוש, ובספר "חיבת ירושלים" מסופר: "ונוהגים שמוליכים מקודם את התינוק המתגלח (חלאקה) לציון של רבי יוחנן הסנדלר בתוף ובמחול וחוזרים לחצר רבי שמעון בר יוחאי ומגלחים שם את ראשו סמוך לפתח בית המדרש".
בשנת תרס"ד-1904 עלה לארץ ישראל רבי יהושע ביין זצ"ל מחסידי אוסטרובצה בפולין, והחל לבנות את הבנין היהודי הראשון בכפר מירון שהיה כפר ערבי. לאחר שהושלמה הבניה הביא רבי יהושע ביין את משפחתו לגור במקום, ובל"ג בעומר תרס"ז-1907 נחנך הבית ששימש כבית מדרש ומקום מגורים למשפחות ונקרא בשם ישיבת מושב זקנים.
באותה שנה הוזמן רבי צבי הרץ ז"ל מזקני צפת לחדש את מנהג ההדלקה, ולאחר שנפטר בל"ג בעומר תשכ"ג-1963, ממשיך במנהג הזה חתנו אברהם שפר, איש טבריה המתגורר כיום בירושלים.
עפ"י המסורת במשפחתנו, שעלתה לארץ ישראל בשנת תקל"ז-1777 עם עליית החסידים תלמידי הבעש"ט, אנו עולים בל"ג בעומר למירון ברציפות 230 שנה, ורק במלחמת העצמאות תש"ח-1948 נמנע מאיתנו להגיע בל"ג בעומר למירון, וכאשר הגיעה למקום הפלוגה הדתית של חטיבה 7, חיבר הרב משה צבי נריה זצ"ל את השיר המפורסם: "צהלי ורוני חטיבה שבע… הנודעת מדן ועד באר שבע… ממירון רבי שמעון צועד לפנייך בר יוחאי". הרב נריה יזם את יסוד ישיבת בר יוחאי – בני עקיבא, שהוקמה מעל גבי המבנה שהקים רבי יהושע ביין.
בל"ג בעומר בשנת תשכ"ז-1967, ערב מלחמת ששת הימים, שירתתי בחטיבת הצנחנים משחררי ירושלים, ולאחר שהפצרתי והתחננתי בפני מוטה גור ז"ל מפקד החטיבה, להתיר לי לנסוע למירון כדי להמשיך את שושלת הדורות, נענה לבקשתי. לאחר חצות הלילה הגעתי למירון ומצאתי כמנין אנשים שישבו במחיצתו של האדמו"ר מזויעל ושרתי איתם שירי בר יוחאי לאורה של מנורת נפט.
במלאת 100 שנה לחידוש הישוב היהודי במירון ע"י הסבא רבא שלי, רבי יהושע ביין זצ"ל, אתפלל בזמן ההדלקה על הציון של רבי יוחנן הסנדלר את התפילה מספר התפילות "גודל תלפיות" שחיבר רבי יהושע ביין: "וזכה אותנו לעלות ולראות את האור הגנוז אשר צפון לצדיקים".