זכיתי ב"ה לחוות עד היום מאורעות שונים בתפקידי כחבר מועצת העיר ירושלים מטעם המפד"ל, אך החויה שנזדמנה לי בתפילת ליל יום העצמאות בכותל המערבי – ביוזמתם של שלוש קהילות עולי צרפת – עולה על כולם.
כבר בשנה שעברה עם התקרב יום העצמאות זכיתי לסייע בקיומה של התפילה בכותל המערבי ואו אז קיבלתי הזמנה מידידי סם קדוש יו"ר אירגון ה"קנף" לבוא ולהשתתף בעצמי בתפילת ליל יום העצמאות בכותל.
"השתגעת"? שאלתי בתדהמה את בן שיחי, בטח הכותל יהיה עמוס והרובע היהודי יהיה פקוק, ואני בתור איש ציבור שחייב לרוץ מאירוע לאירוע בערב זה, "אתקע בפקק" באיזור העיר העתיקה.
מר קדוש הרגיע אותי ואמר: תתפלא, בליל יום העצמאות חוץ מהמניין שלנו , הכותל כמעט ריק והחניה מובטחת. נדהמתי! איך זה יתכן? ואומנם בשנה זו באתי לחזות בפלא ולהשתתף בתפילת ליל יום העצמאות בכותל המערבי.
מסתבר שהציבור החרדי "מפחד" מהכותל ביום העצמאות, הציבור הדתי לאומי "מסתגר" איש איש בקהילתו , ורק הציונים האמיתיים – שלוש קהילות צרפתיות מירושלים – "הרימו את הכפפה" והחליטו לקיים מניין חגיגי "ברוב עם הדרת מלך" בהנהגת הרב שרקי, הרב שושן והרב בן ישי.
תפילה שכזו בליל יום העצמאות לא חויתי מעולם.
אל מול הכותל המערבי התייצבו למעלה מ 1,500 איש ספרדים ואשכנזים גם יחד ומעבר למחיצה הצטופפו נשים רבות וכולם יחד באו לומר הלל ולברך שהחיינו בשם ומלכות.
התפילה נוהלה על ידי שני חזנים שסלסלו בנעימה מזרחית יפה כמיטב המסורת והקהל התעלה למדרגות רוחניות עד שניתן היה להרגיש באוויר את גודל המעמד.
את הבימה עיטרו דגלי ישראל, רמקולים הוצבו ברחבת הכותל, קונטרסי תפילה מיוחדים ליום העצמאות חולקו למתפללים (כל אחד לפי נוסח אבותיו: ספרדי או אשכנזי) השמחה הורגשה באוויר , אכן חג לכל דבר, חג העצמאות.
וכאחד שנולד בישראל שאלתי את עצמי: איך זה שדווקא קהילות המורכבות ברובן מעולים חדשים שעלו לארץ לא מכבר, הן אלו השומרות על שריד בית מקדשנו ביום העצמאות? איך זה שלא הרגשתי רוממות רוח שכזו בתפילות יום העצמאות בקהילות ישראליות?
את התשובה לכך ניתן למצוא בדברי חז"ל: "בכל יום יהיו בעינך כחדשים". רק עכשיו הבנתי והפנמתי כי הקריאה הנאמרת בסיום התפילה ביום העצמאות, ביום הכיפורים ובליל הפסח – לשנה הבאה בירושלים הבנויה – אינה מופנית דווקא לבני חו"ל, אלא אולי אף בעוצמה רבה יותר לבני ארץ ישראל.